Jun 16, 2013

בור ועם הספר


בשבילי ספר זה התרגשות. דפים פריכים, ניחוח דפוס (מפעם), תנוחת שכיבה נוחה שתאפשר קריאה עד אמצע הלילה, תיק פעור במושב לצידי ומתוכו מבצבץ ספר שיעזור להעביר את רגעי ההמתנה לילדיי שהתפזרו להם בחוגים שונים ומסגרות, שניצלים שרופים כי הפכתי עמוד במקום חזה עוף. החוויה הפיזית של דפדוף בספר חדש כל כך עוצמתית בעיני שלמותר לציין שאת כל תחליפיו  האלקטרונים למיניהם אני פוטרת בבוז יהיר שמשווה לי ולו לרגע נופך אינטלקטואלי.

מבט לסלון מפינת האוכל
















שמיכת קרושה שמצאתי בגראז' סייל בסן פרנסיסקו והספה היא (חיקוי) של  Le Corbusier 

בכיתה ב' כבר הייתי תולעת ספרים, וספר היה המתנה המועדפת בכל הזדמנות. ההנאה הגדולה ביותר הייתה קריאת מספר ספרים במקביל כך שרגע ההרדמות מיזג את עלילות כל הספרים לכדי מרקם הזוי, קסום וצהבהב מאורה של מנורת הקריאה. בבית הספר חיכיתי לשיעורי ספרות ופה ושם פגשתי מורים ומכרים שהדריכו, הפנו, יעצו והלהיטו את היצר שבער ממילא. בתיכון הייתה לי הזכות להיות תלמידה של מינה שטייניץ (אמא של כן, כן, האוצר לשעבר)  שלימדה אותי להיות בררנית, פחות תמימה ויותר ביקורתית, ויחד עם זאת עוררה בנועזות שלה  התלהבות וסקרנות שלא חוויתי מעולם. כשמינה דיברה על מקבת - שייקספיר הקשיב...


שבוע הספר, העידן הדיגיטלי ו"ארבע במאה"  (שלוש ב 99,  1+2) הפכו לאחרונה אפיטומיזציה של תופעת הפיחות בספרות והזלזול במילה הכתובה. אבל בשבילי, חובבת מבצעים שטחית שכמוני, אלו יריות פתיחה לבולמוס רכישות תאוותני. חמושה במנטרה עליה גדלתי "ספר זה נכס" ובידיים מזיעות ואדומות ממאמץ (שכחתי שיש עוד מנטרה "ספר זה כבד"), ערמתי שורות כפולות של ספרים על מדפים עמוסים לעייפה.



וכאן העלילה מסתעפת. אהבת הקריאה שלי עומדת בניגוד מוחלט לתחושתם של ילדיי לגבי אותה פעולה. גדולצ'יק מסתתר מאחורי דיסלקציה, וקטנצ'יק מסרב לקרוא בכזו נחישות שרק שוחד (אודה ואבוש!!! מאוד אבוש!!) מקרב אותו אל מדף הספרים. בנים גידלתי.... ולא שלא ניסיתי. ריטואל ההשכבה אצלנו  (כל ילד בתקופתו)  כלל הקראה של לא פחות מארבעה ספרי ילדים על בסיס לילי. לרגלי מיטת תינוקות, בקבוק מים לצידי להרגיע גרון ניחר, הקראתי את עצמי לדעת, ועוד השארתי מקום לשאלות... לשווא. כשם שהייתי מחוברת לספרים בילדותי התחברו גדולצ'יק וקטנצ'יק למכשירים אלקטרוניים נוטפי ציוצים ויריות ואני נדמתי.
נסיון אחרון עם גדולצ'יק:
זהו המדפון הנעלם של umbra (אפשר להשיג בישראל דרך רשת "סוהו")  

נכשל! 

אני מתמקדת בעצמי ובעצמי בלבד! 
תסכימו איתי שהמקום האידאלי לקריאה הוא המיטה בחדר השינה. אבל יצירת פינת קריאה אישית קצת בעייתית אצלנו. חדר קטן עם מיטה ענקית המאפשרת רק שידת צד אחת, עליה השתלט איש אחד ארוך מאוד (שקורא קיצור תולדות האנושות, ותורת המשחקים ועוד כל מיני ספרים שאני צולחת עד עמוד 27).
אה, וגם שקשוקה שתיים ושלוש  כשקטנצ'יק מצטרף

 נדחקתי לקיר. תרתי משמע. ומהקיר יבוא עזרי. פתרון פשוט ויעיל עד מאוד. בלי מדפים נעלמים ופלאים טכנולוגים. קולב, ספר, מיטה.


ולסיום, כדי שלא תחשבו שספרים הם רק בשביל לקרוא, הנה עוד שימוש נפוץ שאני עושה איתם. "פנקס שרות" לדוגמא קיבל שימוש נפלא. בדרך כלל ספרי צבא (ועוד בשני כרכים) לא מעודדים קריאה, לפחות לא אצלי, אבל הם מעולים בהסתרת כבלים ושקעים מכוערים. הנה כך:

חוץ משלושת הספרים התחתונים יתר הספרים נקראו במהירות זו או אחרת על פי ההתלהבות. מומלץ להתרחק ככל האפשר מהספר הנוראי "בית ספר ליופי של קאבול" וגם hope in a jar לא שוס גדול...
רואים את עיני הממיר מציצות במבט תמה? שלושה שקעים ו100 נורות מוסתרות על ידי שתי הערמות הללו..






ותודה לעפרה שהמריצה אותי בעדינות לכתוב...

25 comments:

  1. איזה כיף! רק אתמול חשבתי עלייך ועל כמה חבל שאת לא כותבת! :-)) הפוסט נהדר ושופע רעיונות, והכתיבה שלך מקסימה ממש.

    ReplyDelete
  2. תודה חגית. איזה כיף. באמת לא יצא לי לכתוב זמן האחרון. אולי הקיץ המתפרץ אוורור לי כמה פרוייקטים שהתחלתי מזמן. המשך יבוא....

    ReplyDelete
  3. .בתור אדם "שלא כ"כ מכיר אותך"....אני מתפעל כל פעם מחדש... ויותר

    ReplyDelete
  4. ידעתי שאת יודעת לכתוב, אבל הפעם הגדלת לעשות. אמא!!!

    ReplyDelete
    Replies
    1. ותודה לאמא ואבא שהביאוני עד הלום....

      Delete
  5. פוסט מקסים!!! נהניתי מכל רגע.
    מתי הוא יוצא בכריכה קשה...?
    ;)

    ReplyDelete
  6. הכל טוב ויפה אבל האבק...מה עם האבק?

    ReplyDelete
  7. הכל טוב ויפה אבל האבק...מה עם האבק?

    ReplyDelete
    Replies
    1. אבק זה בריא לספרים....

      Delete
  8. טוב כרגיל, היופי בתמונות שלך מדהים. השנה הצלחתי לעצור את עצמי ולא קניתי לי ספרים. אצל הילדים שלי - לשמחתי - זה סיפור אחר. קוראים בכמויות (בתקופות גם) אז כל אחד מהם קנה כמה ספרים.
    לי יש מעל מאה ספרים שמחכים לי . אז מחזקתי חזק חזק ולא קניתי.
    מאוד גאה בעצמי

    ReplyDelete
    Replies
    1. מעל מאה ספרים? את במצב קשה ! וזה גם ממש לא פייר ששני הילדים שלך קוראים בהנאה, תביאי אחד...

      Delete
  9. Replies
    1. Thanks :) I hope I won't take another 6 months for my next post.....

      Delete
  10. כל זה רק בגלל שהקינדל לא תומך בעברית. אוטוטו גם בישראל הספרים וחנויות הספרים ייעלמו כמו בארה״ב ואז מה יקרה לשבוע הספר העברי? כך או כך לפני שהוצאות הספרים יסגרו תוציאי כבר ספר .....

    ReplyDelete
  11. מקסים!
    גם התמונות וגם הכתיבה
    אני חייבת סיור מודרך אצלך!
    איריס

    ReplyDelete
  12. גם אני מודה לדליה... הפוסטים הנדירים שלך הם חגיגה, וכך גם ההצצה לזויות המיוחדות של הבית היפהפה.
    לצערי גם אני נכשלתי בהעברת אהבת הקריאה לדור הבא, לפחות בשלב הזה, וחלוקת הספרים בינך לבין הארוך מזכירה מאוד את החלוקה ביני לבין הקצר שלי :-)
    הקולבים - וואו!!!
    (ויחד עם זאת - איך זה שויתרת על השידה ונדחקת אל הקיר? את אשה נדירה!)

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה יעל :) אז את אומרת שהטעם הספרותי לא קשור לאורך? חחח... ולגבי הקיר , זה הכי כיף, הגנה מכל הכיוונים.....

      Delete
  13. מיקי המתוקה,
    (את בטוח מתוקה אפילו שאני לא מכירה אותך אישית)
    את עושה דברים כל כך מיוחדים.
    והראש שלך חושב יפה, נקי ופשוט.
    אני אף'פם לא מתאכזבת כשהפוסט החדש שלך מגיע.
    הספריה הרצה מתחת לחלון מקסימה.
    ויש לך דרך חיננית כל כך לפתר 'בעיות' (מי לא שונא את שפעת הכבלים המתרוצצת באזורי התקשורת)
    דרך אגב, מצאתי אותך בבלוג של איילה רז,
    תודה לאילה.
    אז תמשיכי בדרך היפה שלך לשמח אותנו

    ReplyDelete
  14. אההה
    והתודה האישית המסה אותי
    לקח לי זמן לודא שהיא הופנתה אליי
    מיד אחרי שכתבתי לך, עפתי לחו"ל ולא הייתי בסביבה

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה עפרה, גם תודה לאילה ממני, על שדרכה הרווחתי קוראת נפלאה כמוך :)

      Delete
  15. מיקי היקרה, הנה עוד אהבהששתינו חולקות: ספרים! שום סמרט ושום פד לא יפקיעו ממני את התענוג שכרוך בכריכה קשה או רכה ומודפס על נייר חדש או ישן. אהבתי מאוד את הפתרון לתליית ספרים על קולב. מ-ה-מ-ם וגם חוסך סימניות, שלמרות שיש לי מהן בערך מיליון, אני לא מוצאת אף פעם אחת ברגע שאני זקוקה לה. ואני ממש שמחה שמגיעים אלייך מהבלוג שלי ושתדעי שגם לבלוג שלי מגיעים ממך ואפילו הגיעו בתקופה הארוכה שהבלוג שלך שתק.

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה אילה :) חיממת את ליבי. אני זוכרת את הפוסט שכתבת על המגזין הישן שקיבלת במתנה. באיזו אהבה וחיבה התייחסת לכל מילה ותמונה. כנראה שאהבה למילה הכתובה הביאה את שתינו לכתיבת בלוג

      Delete
  16. This comment has been removed by the author.

    ReplyDelete

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...