Showing posts with label real homes. Show all posts
Showing posts with label real homes. Show all posts

Oct 24, 2013

לזכרו של בוקי בוקובסקי Pet Home

What to do with an old computer screen. No instructions needed. Have fun!
משפחתי המורחבת מוגדרת בשלושה מאפיינים עיקריים. הראשון - לא נעים להודות, חרשות. כן אנחנו חרשים! באמצע שיחה איתנו פתאום תרגישו שמשהו כאן לא זורם, שהתשובה שענינו ״כן היא מתה לפני שנה״ לא ממש תואמת את השאלה ששאלתם ״מצאת מקום חניה?״. אם תצאו איתנו לפאב או הופעה, דיסקוטק או פסטיגל תגלו שאנחנו נורא שקטים, מחייכים בבישנות, מהנהנים כמו העז של yellow, קצת מכונסים וחסרי ביטחון, ככה אנחנו נראים כשוויתרנו מראש על שימוש באזניים... הבעיה העיקרית בנוגע לכובד השמיעה שלנו היא התכונה המאפיינת השניה - האהבה למוסיקה. אם נעשה פעם מפגש גורף של כל ענפי המשפחה על כלי הנגינה שלהם, נמלא אצטדיון גדול (ואנחנו משפחה קטנה) פסנתר, נבל, קלרינט, בס, תופים, גיטרה, כינור, צ׳לו, טובה, אקורדיון, תזמורת שלמה. ומי שלא מנגן - שר. שמעתם פעם זמר חרש?? יש ביננו אפילו מכוון פסנתרים (מזל שזה רק תחביב). המאפיין השלישי - נושא הרשומה הנוכחית - הוא האהבה לבעלי חיים. למען הסדר הטוב אודה כי עלי פסחה התכונה הזו. היו ימים בהם השתייכתי לקבוצה המשפחתית ופעם אפילו עזבתי, זועמת ומתגרדת, את הבית שחלקתי עם הארוך כי העיז להציע שאולי היצור המדובלל נגוע הסקאביאס שאימצנו בצער בעלי חיים לא יישן איתנו במיטה... אבל אחרי שנולד גדולצ׳יק הכל השתנה. 
אצלי!  אצל אמא שלי לדוגמא, זה לא קרה. אמי היקרה שהייתה צריכה להיות וטרינרית ומשום מה הפכה לחוקרת לשון ופרופסור למשהו (זה ארוך מכדי לפרט), מאמצת חיות סדרתית, ועונה על כל הקריטריונים של cat lady, גם אלו הפחות מחמיאים. בחצר ילדותי מתהלכים להם צבים (בשם צביקה וצביה, איך לא?) עשרות חתולים, כלב טרייר שחרחר עם תסביך נטישה, תוכים שמעיפים גולגלך מראשי הברושים, ולעיתים ציפור פצועה, כמו טוויטי העורב. כולם מקבלים אוכל בשפע, תרופות על פי צורך, ובעיקר אהבה. צביקה הצב, מסתבר הולך אחרי אמא שלי לכל מקום ופעם אפילו שמענו אותו שר... (טוב, אבל אנחנו חרשים, אז אולי זה היה דוד השכן).
לפחות פעם בשנה רועת החתולים הקטנה, הלא היא אמי, נופשת לה בחו״ל ובטרם תצא לה עם אבי לטיול הקבוע (משהו בין שבועיים לארבעה שבועות) היא ממטירה על ילדיה חתולים וכלבים לרוב, כל אחד עם הוראות הפעלה מזון ותרופות. אני ואחי הקטן, רועי קיבלנו משמורת משותפת על בוקי הכלבלב. ימי חול אצל רועי וקרן אישתו, שביתם הקט מלא בארנבים, חתולים עוורים (ריי וסטיבי, הפורטים עלי גיטר! בחיי), וכלב, ובסופי שבוע אצלי בכפר סבא.
מכיוון שלהתווכח עם אמי זה לא כדאי - הנהנתי ועשיתי עצמי מקשיבה לכל הוראות מתן התרופות ללב החלש של הכלבון, סוגי המזון היבש הרטוב והלח שהוא אוכל ועוד איחסים כאלו, והסעתי אותם לשדה התעופה, ובעוד הם חורשים את ארופה בקראוון, התחיל בוקי את חופשתו אצל רועי בעיר הגדולה תל אביב. כשהגעתי, לאחר כמה ימים, מלווה בשני בניי להחזיר את בוקי לביתו, נזכרתי בפרט קטן אך משמעותי: בוקי הוא אמנם כלבון חמוד להפליא אך גם היצור הכי מסריח עלי אדמות!! באוטו, בדרך לכפר סבא, חלונות פתוחים לרווחה, ילדיי מייללים בגועל, ואני מתחננת לפניהם שמישהו יפליץ כבר להפיג את הצחנה, נפל לי האסימון! למה יצאנו חרשים ולא תתרנים למה? וכך עברו ימינו באדי סרחון, איסוף מוקשים מהדשא וטיולי בוקר וערב ארוכים במיוחד. 
אולם בזאת לא נסתיימו תלאותי. יום אחד כשהגעתי להשקות את גינת הוריי, דלגתי לי בעליצות מעל קרץ החתול האסופי, קרץ התעלם באנטיפתיות, "סנוב" פלטתי "משחק אותה קשוח...פעם היית מת לטיפת תשומת לב." שניה אחר כך הכתה בי האירוניה... קרץ לא מת לצומי, הוא פשוט מת!  זו לא קשיחות - זו צפידת מוות.. 

 בבעתה ברחתי מזירת הארוע,  וכשחזרו לי העשתונות שבתי מצויידת בטוריה ובטוני סופרנו (הלא הוא הארוך- שמגלה קור רוח מפחיד ברגעים כאלו) וקרץ - נפוח, ונוקשה, נעטף בחלוק ישן ונקבר בשדה בקבר לא מסומן.
מידי יום התקשרה אמי לבדוק מה שלום החיות שלה. מי קיבל אנטיביוטיקה? למי יש בעיות נשימה? מה שלום הלב של בוקי? הוא ממשיך לצלוע? ובין היתר התעניינה גם בנו...
אז אחרי שמת לה חתול on my watch, והצליעה של בוקי החריפה (דלקת פרקים, קבע הוטרינר, כן, אפילו שם הייתי), ואחרי שהתרגלתי לצחנת הריקבון, הבנתי שדרך הכפרה היחידה שנותרה לי היא חנפנות. 
וככה אני מתחנפת: 
בית חתולים או מלונה לכלבים קטנים בחצר הוריי








מני מותק

תהליך העבודה על המסכים הישנים האלו שימח מאוד את קטנצ'יק שגילה כי לוח האם ולוח הלגו משעשעים באותה מידה....
גם פנים המקלדת מגניב


סוף דבר - קטע זה נכתב בקיץ האחרון לחייו של בוקי המסכן שלנו שמת לפני מספר חודשים ממחלת לב. בנסיון לאחות את
ליבה השבור לרסיסים של אימי, אומץ הכלב פרנקלין המתוק, בשבת אימוץ של כפר סבא ורעננה אוהבות חיות
 אולי יזרקו לי עצם? פרנקלין בפוזה אופיינית

Dec 9, 2012

רישמי ביקור בסטודיו

לפעמים האגו חזק מהאומנות. באתי להנות - לא להתעמת ולכן הרשומה הוסרה מהבלוג. חבל.

Sep 4, 2012

פצצת אנרגיה

My friend's home is packed with inspiring ideas. Liat is not afraid to experiment with color, texture, ceramic, knitting, recycling and repurposing. Below are a few instances of her talent.

ישנם בעולם מין טיפוסים כאלו שנולדו עם אנרגיות שמספיקות לשלושה אנשים. אין הרבה כאלה (למזלי! תארו לעצמכם  מראת פעלתנות מול העצלות הסטטית שלכם!) אבל הם כאן - מתהלכים ביננו עם חיוך גדול ושק מלא משימות שהושלמו. הזן הנדיר הזה מנצל כל רגע פנוי ליצירה, קריאה, בילוי, טיול, שיחה, סריגה, הצגה, מעורבות חברתית, וזה בנוסף לגידול ילדים, עבודת הייטק תובענית, ובישול אורגני.
מכירים? אני מכירה! וקוראים לה ליאת. בחלון הזדמנויות של שעה בין קרצוף שרותים והסעות לחוגים הגעתי לצלם את דירתה המקסימה, ואם התמונות קצת מטושטשות זה בגלל שרוב הזמן צחקתי מהסיפורים שלה - לדוגמא איך הילד בלע מגנט והרופא רצה להוציא אותו עם מגנט נוסף (אחלה רעיון - אבל בסוף זה יצא קצת אחרת...). ורק כשחזרתי הביתה והעברתי תמונות למחשב גיליתי ששכחתי לצלם תמונות מרחק. אז נתמקד בפרטים.

חיכיתי המון זמן לצלם את הבית של ליאת - תמיד נדמה לה שהוא לא מספיק מסודר, אבל אחרי חצי שנה של המתנה קיבלתי קריאה נרגשת בפייסבוק:

 · 

    • Nomi  מה קרה? יש לך חום?
      Sunday at 12:49pm ·  · 1

    • Liat Hod התפלק לי סדר מהידים. פתאום העברתי אותו מחדר לחדר והוא נשפך לי במסדרון ונזל לכל הסלון (טוב, לא לכל הסלון, לרובו)
      Sunday at 1:23pm ·  · 1

    • Revital Lan Cohen מה שמקסים זה שאת מזמינה רק את מיכל. ומה אני???
      Sunday at 1:26pm ·  · 1

    • Michal Steiner אני, גברת לן, מגיעה רק למקומות מסודרים ונקיים, בניגוד לאחרים שלא ננקוב בשמם.... ליאת, נשפך לך קצת סדר מאחורי הספות! מתי את פנויה? רוצה מחר? בואי נקבע לפני שישפך שם משהו אחר...
      Sunday at 2:01pm · 




אז רצתי לשם מהר וצילמתי כמה מכמנים. יש עוד כל כך הרבה, אבל הייתה לי שעה...
מבט מהכניסה אל פינת האוכל וקיר הפרחים שנומי שתלה

כמו שאתם רואים ליאת לא מפחדת מצבע

כניסה לבית (מבט מפינת האוכל) קיר סגלגל פינת קיר ירקרק והציור כמובן מעשה ידיה של נומי

שימו לב לדלת הכניסה וטכניקת הצביעה מעל הדלת - כמעט עד התקרה... סטארט אפ?
הנה עוד תמונה אחת (כי השמש הפריעה בתמונה הקודמת)


ונעבור למנורה. מנורת שקיות ניילון מעשה ידיה של ליאת

on and off
תראו את הסלים האלו - משקיות ממוחזרות. הסל הפיצפון היה אמור להיות סל מכולת, אבל לא הכל מצליח...


גם הפוף הקטן הזה נסרג משקיות ניילון



והנה היפניות (שליאת הכינה מקאפה וצבעה בסטודיו של נומי)


ומקרוב


נעבור לציפורים - סדין ישן של איקאה, מספריים ורגע פנוי voila

רואים את החיוך בזוית הפה? ליאת מתגנדרת בפרח צהוב
חלק יצאו קצת פינגווינים ועצה מליאת: אם אתם מתכוונים לגזור סדינים, אל תשתמשו בעט כמרקר...

עכשיו למטבח. פלטת עץ משעממת קיבלה חיים



במטבח תלויות הדמויות המקסימות של נומי
(ואם עוד לא שמעתם עליה - תתחילו כאן)


לצד הרצל, גולדה, בגין ודיין


ולסיום, עבודות הקדרות של ליאת (חלקן ממתינות לגלזורה) בהשפעת האמנית הסינית chen hongzhu



הבית של ליאת בעיני הוא הוכחה ניצחת לכך שלא צריך ממון רב ואפילו לא כישרון גדול (כפי שליאת מעידה על עצמה - אבל ביננו- היא סתם צנועה...) כדי ליצור בית יפה, ייחודי, שמח, וצבעוני. מה שכן צריך זה אומץ לנסות, סקרנות, וסרטוני הדרכה ביו-טיוב... אה, כן ואנרגיה של שלושה אנשים!


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...