Showing posts with label drawers. Show all posts
Showing posts with label drawers. Show all posts

Jun 16, 2013

בור ועם הספר


בשבילי ספר זה התרגשות. דפים פריכים, ניחוח דפוס (מפעם), תנוחת שכיבה נוחה שתאפשר קריאה עד אמצע הלילה, תיק פעור במושב לצידי ומתוכו מבצבץ ספר שיעזור להעביר את רגעי ההמתנה לילדיי שהתפזרו להם בחוגים שונים ומסגרות, שניצלים שרופים כי הפכתי עמוד במקום חזה עוף. החוויה הפיזית של דפדוף בספר חדש כל כך עוצמתית בעיני שלמותר לציין שאת כל תחליפיו  האלקטרונים למיניהם אני פוטרת בבוז יהיר שמשווה לי ולו לרגע נופך אינטלקטואלי.

מבט לסלון מפינת האוכל
















שמיכת קרושה שמצאתי בגראז' סייל בסן פרנסיסקו והספה היא (חיקוי) של  Le Corbusier 

בכיתה ב' כבר הייתי תולעת ספרים, וספר היה המתנה המועדפת בכל הזדמנות. ההנאה הגדולה ביותר הייתה קריאת מספר ספרים במקביל כך שרגע ההרדמות מיזג את עלילות כל הספרים לכדי מרקם הזוי, קסום וצהבהב מאורה של מנורת הקריאה. בבית הספר חיכיתי לשיעורי ספרות ופה ושם פגשתי מורים ומכרים שהדריכו, הפנו, יעצו והלהיטו את היצר שבער ממילא. בתיכון הייתה לי הזכות להיות תלמידה של מינה שטייניץ (אמא של כן, כן, האוצר לשעבר)  שלימדה אותי להיות בררנית, פחות תמימה ויותר ביקורתית, ויחד עם זאת עוררה בנועזות שלה  התלהבות וסקרנות שלא חוויתי מעולם. כשמינה דיברה על מקבת - שייקספיר הקשיב...


שבוע הספר, העידן הדיגיטלי ו"ארבע במאה"  (שלוש ב 99,  1+2) הפכו לאחרונה אפיטומיזציה של תופעת הפיחות בספרות והזלזול במילה הכתובה. אבל בשבילי, חובבת מבצעים שטחית שכמוני, אלו יריות פתיחה לבולמוס רכישות תאוותני. חמושה במנטרה עליה גדלתי "ספר זה נכס" ובידיים מזיעות ואדומות ממאמץ (שכחתי שיש עוד מנטרה "ספר זה כבד"), ערמתי שורות כפולות של ספרים על מדפים עמוסים לעייפה.



וכאן העלילה מסתעפת. אהבת הקריאה שלי עומדת בניגוד מוחלט לתחושתם של ילדיי לגבי אותה פעולה. גדולצ'יק מסתתר מאחורי דיסלקציה, וקטנצ'יק מסרב לקרוא בכזו נחישות שרק שוחד (אודה ואבוש!!! מאוד אבוש!!) מקרב אותו אל מדף הספרים. בנים גידלתי.... ולא שלא ניסיתי. ריטואל ההשכבה אצלנו  (כל ילד בתקופתו)  כלל הקראה של לא פחות מארבעה ספרי ילדים על בסיס לילי. לרגלי מיטת תינוקות, בקבוק מים לצידי להרגיע גרון ניחר, הקראתי את עצמי לדעת, ועוד השארתי מקום לשאלות... לשווא. כשם שהייתי מחוברת לספרים בילדותי התחברו גדולצ'יק וקטנצ'יק למכשירים אלקטרוניים נוטפי ציוצים ויריות ואני נדמתי.
נסיון אחרון עם גדולצ'יק:
זהו המדפון הנעלם של umbra (אפשר להשיג בישראל דרך רשת "סוהו")  

נכשל! 

אני מתמקדת בעצמי ובעצמי בלבד! 
תסכימו איתי שהמקום האידאלי לקריאה הוא המיטה בחדר השינה. אבל יצירת פינת קריאה אישית קצת בעייתית אצלנו. חדר קטן עם מיטה ענקית המאפשרת רק שידת צד אחת, עליה השתלט איש אחד ארוך מאוד (שקורא קיצור תולדות האנושות, ותורת המשחקים ועוד כל מיני ספרים שאני צולחת עד עמוד 27).
אה, וגם שקשוקה שתיים ושלוש  כשקטנצ'יק מצטרף

 נדחקתי לקיר. תרתי משמע. ומהקיר יבוא עזרי. פתרון פשוט ויעיל עד מאוד. בלי מדפים נעלמים ופלאים טכנולוגים. קולב, ספר, מיטה.


ולסיום, כדי שלא תחשבו שספרים הם רק בשביל לקרוא, הנה עוד שימוש נפוץ שאני עושה איתם. "פנקס שרות" לדוגמא קיבל שימוש נפלא. בדרך כלל ספרי צבא (ועוד בשני כרכים) לא מעודדים קריאה, לפחות לא אצלי, אבל הם מעולים בהסתרת כבלים ושקעים מכוערים. הנה כך:

חוץ משלושת הספרים התחתונים יתר הספרים נקראו במהירות זו או אחרת על פי ההתלהבות. מומלץ להתרחק ככל האפשר מהספר הנוראי "בית ספר ליופי של קאבול" וגם hope in a jar לא שוס גדול...
רואים את עיני הממיר מציצות במבט תמה? שלושה שקעים ו100 נורות מוסתרות על ידי שתי הערמות הללו..






ותודה לעפרה שהמריצה אותי בעדינות לכתוב...

Jun 17, 2012

Vertical Garden הגינה של יעל

Yael Stav - a product designer and botanist, believes vertical gardens are a perfect solution to our urban era. They save space,  conserve water, increase oxygen, insulate heat and cold, and above all they improve our well being. See Yael's magnificent garden below and visit her website Invivo  to find out more about her recycled products.

סבא שלי, ד"ר ניסים משיח, היה אגרונום ומורה. גינת ביתו בתל-השומר שמורה בזכרוני כמקום קסום ונפלא עליו מנצח אדם קפדן ומדויק שניצל כל קופסת שימורים או גבינה כעציץ ובית גידול להעשרת גינתו. כל מילימטר בגינה (שהשתרעה על פני דונם שלם!) פרח והניב פרי  ולנו הנכדים זומנו הרפתקאות נפלאות ומופלאות - החל בעץ האבוקדו (עליו הקמנו את בית העץ הראשון שלנו) וסוכת הגפנים בה ישבנו לאכול ארוחות מרהיבות מעשה ידיה של סבתא ליליה שהייתה בשלנית בחסד, וכלה בשיחים ריחניים שהקיפו את הגינה - מהם ניסינו להכין בשמים, וגינת הקקטוסים שסיקרנה והרתיעה בעת ובעונה אחת. כשסבא היה משקה את הגינה היה נדמה שהוא סופר את הטיפות - כל צמח קיבל בדיוק את מה שנחוץ לקיומו וכל טיפה נוצלה עד תום. למילה בוסתן הייתה משמעות אחת - הגינה של סבא. חופשות הקיץ בבית סבא וסבתא יחד עם בת דודתי אפרת מעולם לא הצריכו יציאה ממתחם הגינה. כל מאווינו מולאו, והיינו מאושרות.

שנים עברו - גינות רבות גיננתי וטיפחתי - ולא הצלחתי לשחזר את חווית הגינה של סבא ניסים. עד ש...

עד שהגעתי לגינה של יעל.
יעל סתיו - בעלת סטודיו Invivo Design  השוקדת בימים אלו על עבודת הדוקטורט שלה בנושא גינון ורטיקלי, מאמינה שערים יכולות להיות ירוקות באמצעות חקלאות אורבנית וגינון ורטיקלי אותם היא מיישמת הלכה למעשה בגינתה (הקטנה) בהדר יוסף.
הכניסה לביתם של יעל וחזי נראית ישראלית טיפוסית

ודבר פרט לכיס התלוי על שער הכניסה אינו מרמז על החוויה הצפויה בגינה האחורית
את הכיסים יעל מכינה מכרזות רחוב משומשות יחד עם שותפתה לסטודיו תמר וולף

בגינה האחורית מתחיל כל הקסם: על פני שטח מזערי תוכלו למצוא כמעט כל סוג של ירק עונתי, כל סגנון שתילה אפשרי, ורעיונות עיצוביים כיד הדמיון הטובה עליכם. הקו המנחה של יעל וחזי הוא שאין צורך בכסף רב, ואין צורך בשטח עצום על מנת להקים גינה מרהיבה, יעילה ויצרנית. עם ניצול נכון של השטח (להלן גינה ורטיקלית) הכל אפשרי.

את התיקים האלו הגתה ויצרה יעל בשהותה באוסטרליה. בתוך התיק יש חומר ספוגי סופח מים המאפשר לצמחים לקבל כל צרכם

עוד רעיון נפלא הוא אדנית משטחי עץ. יעל אספה שני משטחים, הצמידה אותם, ריפדה את הדפנות בשקי קמח, מלאה אדמה וקומפוסט ושתלה שתילי ירק ותבלין. פשוט! אסטתי! שימושי! ורטיקלי!


לא אמנה את כל הירקות והתבלינים בגינת המשטחים הנפלאה הזו אבל הנה כמה דוגמאות



ואפילו.....



אמרתי שהגינה קטנטונת? וראו כמה אפשרויות. נעבור לגינון בכיסים הממוחזרים. כפי שציינתי קודם יעל ושותפתה, תמר וולף תופרות את כיסי הגינון הללו מבדי כרזות רחוב משומשות.




הכיסים השחורים עשויים מסוג מסוים של לבד


כיסים דו צדדיים

לא קשה לראות שעובדת היותה של יעל מעצבת ניכרת בכל פינה. כל פריט עובר תחת ידיה ומקבל בנוסף לפונקציונליות שלו גם הבט אסטתי עיצובי מרתק.
קחו לדוגמא את הפינה הבאה:
יעל וחזי בנו גדר כפולה


בתוך הגדר הם ממלאים קומפוסט. וכשיגיע הזמן ישתלו בין סנדות הגדר צמחים מסוגים שונים. כרגע הם בנו לתוך הגדר שתי שידות של מגירות פלסטיק פשוטות המהוות משטח הנבטה לזרעים שונים.

יעל הדביקה משטח מגנטי על גבי המגרות ואותיות מגנט מגלות מה נובט בתוך כל מגירה
מארגזי בקבוקים חסרי חן יצרו בני הזוג נישות אחסון יעילות.



שמתם לב שהגדר היא גם מתקן לאופניים? הוא שאמרתי, ניצול שטח, פונקציונליות, ואסתטיקה הם שם המשחק

עוד שימוש מעניין שקיבל תגובות שנויות במחלוקת ניתן לארגזים הללו

אם תביטו טוב תראו חיתול מבצבץ לו.... כן! מצע החיתולים האקולוגים החליף את הקומפוסט....

כשנגמר הסיור שמתי לב שגם בגינה הקדמית רעיון הגינון הורטיקלי בא לידי ביטוי


ביליתי בוקר נעים בגינה מדהימה, חדשנית ויפה. יעל וחזי נחמדים, ידענים, ומסורים לגינתם. אורח החיים האקולוגי והמודע אינו רק טרנד בשבילם. גם אם חלק מן ההסברים עברו מעל ראשי (הייתי עסוקה בהתבוננות ובצילום, בהתפעלות ובנסיון לצרוב רעיונות) למדתי הרבה. אני כבר יודעת איזו פינה אקדיש לגינה הורטיקלית אצלי בחצר, אנסה לגדל ירקות ותבלינים (לא רק בשביל היופי כמו שעשיתי עד היום), ואם תרצו אתם לאמץ אפילו רעיון אחד קטן מבין שלל החידושים בגינתם של יעל וחזי, דיינו!
למידע נוסף בנושא צמחיה ורטיקלית עיינו במאמר הזה
לפניות ליעל בנושא ייעוץ לגינה, רכישת כיסים, וכמובן כדי לברר אם גינתה תפתח שעריה בהזדמנויות נוספות
yael@invivo-design.com
054-47739337
www.invivo-design.com


Jun 6, 2011

מזכרת מבתיה

For an English version and how-to instructions visit Curbly. (Yep, I started writing for Curbly and I feel like a certified blogger right now...)

לפני מליון שנים בערך כשהעולם היה שחור לבן, היו שתי אושיות תרבות שהערצתי - אגנטה (מלהקת אבבא - זו שהתחתנה עם בני, או אולי עם ביורן, או עם שניהם?) ובתיה עוזיאל.



שתי כוכבות העל הללו נראו לי בלתי מושגות ומורמות מעם במידה שווה וגרמו לי לשאוף לגדולות ונצורות. את אגנטה על עיניה הכחולות ושערה הבהיר עקפתי בסיבוב כשקיבלתי את סולו "באב אל ואד" הנחשק בטקס הזכרון בכיתה ג'. אבל בתיה, בתיה הו בתיה, עם הלק האפרפר המשוח על ציפורניים מטופחות, השיער האסוף והארשת הרצינית, נותרה נשגבת ובלתי מושגת כבפעם הראשונה בה ראיתיה  בטלויזיה הענקית של הוריי.
כמעט פגשתי אותה פעם, כשילדה מהכיתה שאביה היה במאי בחינוכית, הודיעה שלמסיבת יום ההולדת שלה תגיע דמות מפורסמת מהטלויזיה. בתיה? האמנם? 
בסוף הגיע קשקשתא - למי אכפת בכלל שהוא בעצם ירוק? חלום בתיה הלך ונגוז.
חלפו השנים ובתיה הפכה מושא לבדיחות "וצ'מע קטע" ו"הכינותי מראש" ומה לא, אבל אני באמת מתגעגעת אליה. לא זוכרת מה היא לימדה להכין, אבל הדקות השלוות האלו בהן עקבתי אחר ידיה המיומנות מקפלות נייר למשולשים מוקפדים או גוזרות בריסטול אפרפר, נצורות בי לעד. ורגע השיא, רגע ה"הכינותי מראש" מרגש אותי גם היום.
אז הנה לכם הסבר בסגנון בתיה, כולל הצפורניים על איך מכינים את הדבר הבא:


לוקחים מגירה ישנה

גם בתיה עושה בעצמה

משייפים וצובעים
ועושים מניקור חינם

בעזרת מקדחה ותוספת מסורית עגולה בקוטר אינץ' וחצי קודחים 3 חורים בדיקט צר

מנסרים מוט מעוגל לשלושה חלקים ברוחב המגירה

מצמידים את הדיקט לחלק התחתון של המגירה באמצעות מסמרים ומחברים
 שלושה זוגות של מחזיקי מוט וילון בשני צידי המגירה

ומה יצא? במקרה הכינותי מראש.....
מתקן להכנת סנדוויצ'ים. חוסך זמן יקר בבוקר ומקום במגירות המטבח





הזמנות לסנדוויץ' של הבוקר יש להגיש עד הערב לפני
No Exceptions!

קח פרי ותהיה לי בריא



מספריים תלויות על וו של וילון אמבט






 הרשומה הבאה כבר תגיע אליכם מארץ הקודש אליה אנחנו חוזרים אחרי שהות של שלוש וחצי שנים בקליפורניה. שמחים לחזור, עצובים לעזוב, ובעיקר נרגשים לקראת השינוי. אם אמצא רגע בכאוס האריזה וההתארגנות, אכתוב על כך כמה מילים. (ואז הרשומה הבאה הבאה תגיע מארץ הקודש...אבל למה להתעקש על דקויות?)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...