בור ועם הספר

בשבילי ספר זה התרגשות. דפים פריכים, ניחוח דפוס (מפעם), תנוחת שכיבה נוחה שתאפשר קריאה עד אמצע הלילה, תיק פעור במושב לצידי ומתוכו מבצבץ ספר שיעזור להעביר את רגעי ההמתנה לילדיי שהתפזרו להם בחוגים שונים ומסגרות, שניצלים שרופים כי הפכתי עמוד במקום חזה עוף. החוויה הפיזית של דפדוף בספר חדש כל כך עוצמתית בעיני שלמותר לציין שאת כל תחליפיו  האלקטרונים למיניהם אני פוטרת בבוז יהיר שמשווה לי ולו לרגע נופך אינטלקטואלי.

מבט לסלון מפינת האוכל

שמיכת קרושה שמצאתי בגראז' סייל בסן פרנסיסקו והספה היא (חיקוי) של  Le Corbusier 

בכיתה ב' כבר הייתי תולעת ספרים, וספר היה המתנה המועדפת בכל הזדמנות. ההנאה הגדולה ביותר הייתה קריאת מספר ספרים במקביל כך שרגע ההרדמות מיזג את עלילות כל הספרים לכדי מרקם הזוי, קסום וצהבהב מאורה של מנורת הקריאה. בבית הספר חיכיתי לשיעורי ספרות ופה ושם פגשתי מורים ומכרים שהדריכו, הפנו, יעצו והלהיטו את היצר שבער ממילא. בתיכון הייתה לי הזכות להיות תלמידה של מינה שטייניץ (אמא של כן, כן, האוצר לשעבר)  שלימדה אותי להיות בררנית, פחות תמימה ויותר ביקורתית, ויחד עם זאת עוררה בנועזות שלה  התלהבות וסקרנות שלא חוויתי מעולם. כשמינה דיברה על מקבת - שייקספיר הקשיב...

שבוע הספר, העידן הדיגיטלי ו"ארבע במאה"  (שלוש ב 99,  1+2) הפכו לאחרונה אפיטומיזציה של תופעת הפיחות בספרות והזלזול במילה הכתובה. אבל בשבילי, חובבת מבצעים שטחית שכמוני, אלו יריות פתיחה לבולמוס רכישות תאוותני. חמושה במנטרה עליה גדלתי "ספר זה נכס" ובידיים מזיעות ואדומות ממאמץ (שכחתי שיש עוד מנטרה "ספר זה כבד"), ערמתי שורות כפולות של ספרים על מדפים עמוסים לעייפה.

וכאן העלילה מסתעפת. אהבת הקריאה שלי עומדת בניגוד מוחלט לתחושתם של ילדיי לגבי אותה פעולה. גדולצ'יק מסתתר מאחורי דיסלקציה, וקטנצ'יק מסרב לקרוא בכזו נחישות שרק שוחד (אודה ואבוש!!! מאוד אבוש!!) מקרב אותו אל מדף הספרים. בנים גידלתי.... ולא שלא ניסיתי. ריטואל ההשכבה אצלנו  (כל ילד בתקופתו)  כלל הקראה של לא פחות מארבעה ספרי ילדים על בסיס לילי. לרגלי מיטת תינוקות, בקבוק מים לצידי להרגיע גרון ניחר, הקראתי את עצמי לדעת, ועוד השארתי מקום לשאלות... לשווא. כשם שהייתי מחוברת לספרים בילדותי התחברו גדולצ'יק וקטנצ'יק למכשירים אלקטרוניים נוטפי ציוצים ויריות ואני נדמתי.

נסיון אחרון עם גדולצ'יק:

זהו המדפון הנעלם של umbra (אפשר להשיג בישראל דרך רשת "סוהו")  

נכשל! 

אני מתמקדת בעצמי ובעצמי בלבד! 

תסכימו איתי שהמקום האידאלי לקריאה הוא המיטה בחדר השינה. אבל יצירת פינת קריאה אישית קצת בעייתית אצלנו. חדר קטן עם מיטה ענקית המאפשרת רק שידת צד אחת, עליה השתלט איש אחד ארוך מאוד (שקורא קיצור תולדות האנושות, ותורת המשחקים ועוד כל מיני ספרים שאני צולחת עד עמוד 27).

אה, וגם שקשוקה שתיים ושלוש  כשקטנצ'יק מצטרף

 נדחקתי לקיר. תרתי משמע. ומהקיר יבוא עזרי. פתרון פשוט ויעיל עד מאוד. בלי מדפים נעלמים ופלאים טכנולוגים. קולב, ספר, מיטה.

ולסיום, כדי שלא תחשבו שספרים הם רק בשביל לקרוא, הנה עוד שימוש נפוץ שאני עושה איתם. "פנקס שרות" לדוגמא קיבל שימוש נפלא. בדרך כלל ספרי צבא (ועוד בשני כרכים) לא מעודדים קריאה, לפחות לא אצלי, אבל הם מעולים בהסתרת כבלים ושקעים מכוערים. הנה כך:

חוץ משלושת הספרים התחתונים יתר הספרים נקראו במהירות זו או אחרת על פי ההתלהבות. מומלץ להתרחק ככל האפשר מהספר הנוראי "בית ספר ליופי של קאבול" וגם hope in a jar לא שוס גדול...
רואים את עיני הממיר מציצות במבט תמה? שלושה שקעים ו100 נורות מוסתרות על ידי שתי הערמות הללו..

ותודה לעפרה שהמריצה אותי בעדינות לכתוב...

השפה המיוחדת של אורי A room of his own

Little guy's room remained unoccupied for months. For some reason he kept choosing to sleep and play elsewhere... but when my back started to ache from nightly visits to his toddler bed, while my  toddler of a prince stretched comfortably in my queen size bed, I had to put an end to it once and for all. Yes, I love it when he crawls up to our bed on Saturday mornings or steals a few more cuddly moments on busy hectic school days, but my bed is my castle! Castle... castle... there's a thought for you.... What if I made a beautiful interesting room for little guy? He'll have a new castle/battlefield/tent/playground, and I will get my bed back.....

Scroll down to see what I did.

קטנצ'יק הוא ילד מיוחד - מכל הבחינות. יש לו קצב משלו, סגנון התפתחות משלו, עולם משלו, ושפה משלו. נכון, נכון, דויד גרוסמן הוא זה שכתב את הספר השפה המיוחדת של אורי, אבל קטנצי'ק שלנו שחולק עם גיבור הסיפור הן את השם והן את השפה, אחראי על ספרי ההמשך...

לשפה של קטנצ'יק קוראים אינגלו - שילוב של English ו - Hebrew. את השם המציא במהלך משחק בפארק עם ילדה סינית מיניאטורית שפגש. אחרי כמה דקות משחק בכדור והמון פנטומימה חזר אלי נרגש והודיע לי שהוא כבר יודע אינגלו. זה היה לפני יותר משלוש שנים וכעת לאחר החזרה לישראל האינגלו מתחילה להתמוסס ולהתעברת, אז רגע לפני ההתאדות - הנה ההזדמנות האחרונה שלכם ללמוד אינגלו מדוברת.

לדוגמא: קטנצ'יק מתארגן ללכת לגן ומבקש לצאת החוצסייד עם הבוקסה שלו והדובר כיקוז היום יום שישי.

מה, לא הבנתם? 

הנה תרגום:

חוצסייד = outside

בוקסה = box וקופסא

דובר = דובי ו- bear

קיקוז = כי ו - cause

עכשיו נסו שוב

קטנצ'יק מבקש לצאת החוצה עם הקופסא והדובי כי היום יום שישי (ומותר להביא לגן צעצועים ביום זה)

רוצים עוד? 

לא שמים גלופה על לגל

נו באמת...

גלופה = glove וכפפה

לגל = leg ורגל

מה לא ברור? לא שמים כפפה על רגל (ואם כן- כנראה שזה גרב....)

אחרון חביב :
יצאנו לפארק והיה שם ברדק ואיש עם תעתוע.
ולפני שתחשבו שקטנצ'יק אכל פטרית הזיות להלן תרגום
ברדק = ברוז + duck
תעתוע = tattoo + קעקוע

כעת השלימו: ______________________

אפשר להמשיך בלי סוף - ומילון אבן-שטיינר (הא הא) עוד יכתב בעיתו, אך הבה נתמקד בעניין שלשמו התכנסנו:

מכיוון שהכל אצל קטנצ'יק קצת שונה ואחר, גם עיצוב החדר שלו היה צריך לעמוד בסטנדרט משל עצמו. הצבע - פשרה בין הצהוב הזועק שקטנצ'יק רוצה והלבן הרגוע שאמא מעדיפה, הגאדג'טים - ארון - אבל עם טוויסט, מיטה - אבל גם אוהל, יחידות אחסון - אבל מיוחדות. וזה מה שיצא לנו:

נפצח בתמונות ה"לפני":

sorry about the poor quality of the snapshots -
I was in a hurry and as usual I stated the makeover
without taking the "before" snapshots, only
hours into the work did I remember to take them

אז ככה, קניתי קרוב לטון צבע שמן לבן על בסיס מים ידידותי לסביבה וצבעתי וצבעתי וצבעתי, כל מה שלא זז בחדר (קצת בטעות גם את מה שזז...תי). שכבה ראשונה, שכבה שניה, שכבה שלישית נמרחו בעוז תוך קללות נמרצות ושליחת מכתבי איום דמיוניים  בניסוחי רחוב צבעוניים ליצרניות הצבע האקולוגיות שהקו ה"ידידותי" שלהן ש-ק-ו-ף! כן, המלך עירום!

ואחרי שקנווס החדר הלבין בבוהק מסנוור התחלתי במלאכה האהובה עליי ביותר: נגיעות צבע. נגיעה ראשונה כסא נדנדה צהוב

נגיעה שניה, הארון. מן הבלוג הנחמד  הזה שנכתב על ידי אמריקאית חביבה וחובבת בובות נייר הורדתי תמונות בגדים של בובים ובובות. לאחר הדפסה, הדבקה על קרטון ביצוע, וחיתוך מדויק, הצמדתי אותם לארון בדבק סקוץ'. פשוט ומשדרג (למרות שקטנצ'יק התלהב מזה בדיוק שתי דקות... נו טוב you win some you lose some).

 print the clothes of your choice from this site, tape them onto a firm surface, cut and attach Velcro onto the closet and the figure

Meet Jim and Mark - the models

הנגיעה השלישית הייתה הפשוטה ביותר - סידור החפצים של קטנצ'יק. מכיוון שחדר המשחקים נמצא במרתף ובו מבלים החבר'ה רוב הזמן, יכולתי לבחור חפצים רכים יותר ומבלגנים פחות לתצוגה ומשחק בחדר השינה- בובות ודובים, ספרים אהובים ועוד צעצועים המתאימים יותר לשעות הערב הרגועות טרם שינה (זה נשמע כל כך מהפנט שהייתי חייבת לכתוב את המשפט המופרך הזה...)

tin toys

את צעצועי הפח אספנו הארוך ואני בשנות התשעים, ומכיוון שלא הקפדנו להרחיק אותם מהילדים הם הסמרטטו, התקלקלו, ובעיקר סיפקו שעות של
בילוי והנאה

recognize this bench? it used to be green, and I loved it in that color, but one of the great things about second hand furniture
is that you can paint them without scruples to accommodate to your current whim. In this room I needed the bench to blend into
the wall, so white was the natural choice. who knows what color I'll choose tomorrow

pillow- Urban Outfitters

נישה קטנה בקיר ובה גרים 

בקומה הראשונה גרה סבתא זקנה עם...

סבא וכל חיות החווה שלהם (גם פילים, זברות, ג'ירפות ואפילו תנין יש בחווה - כי ככה זה בחוות...)

בקומה השניה קופסת סכו"ם חביבה שפעם מזמן העתקתי עליה ציור ילדים. ושכנתה היא לא אחרת מאשר

הגברת הזקנה שגרה בנעל

ובקומה השלישית ג'סי ודובי ממתינים לבאז

הגענו לנגיעה הרביעית אז אפסיק למספר למען העדר הסדר הטוב!  המיטה. את יחידות האחסון האלו הכרתם כבר כאן, אז אוותר על הוראות הכנה. באחת מן היחידות, שמוקמה בדיוק מעל המיטה התקנתי (נו טוב, על מי אני עובדת? אבא שלי התקין...) בסיס רגל שולחן איקאה. הרגל מוברגת אל הבסיס ומהווה מוט לאוהל הצהוב של קטנצ'יק. קל להרכבה, קל להסרה, ובעיקר זהו פיתוי בלתי נשלט להכנס למיטה.... תחשבו על זה!

If you want your kids to rush to bed at 8 o'clock (or even sooner....) you need to get yourselves an ikea table leg. Seriously! Here's what I did: I screwed the base of the leg onto the wall above my kid's bed, Covered it with a storage pod (if you don't feel like it, just leave it as is, or paint a flower or something around it), and attached the leg (it's easy to clasp it in or out). I stretched a cotton fabric over the bed, and a simple tent provided gasps of happiness and hours of play. When the game was over, I simply removed the leg and stored it under the bed.

פופר (הכלב) והפנס כבר ממתינים ללילה...

את נגיעת הצבע הבאה מצאתי ברחוב.

לא אומרים איחס על זבל

שיפדתי את החרוזים וצבעתי

והנה מתלה ברוח התקופה (כלומר בטאץ' נורדי) לחדרו  הקט של הקטון.

חדר קטן מוקף גינה יפה

מי מתוק של אמא MAZE

In December our son was diagnosed with type 1 diabetes. In Medical terms it is a situation where the insulin producing beta cells of the pancreas cease to function. In plain English it is "Houston - we have a problem." 
After a long month of studying all these medical terms, comforting our son, comforting our parents, comforting ourselves... we realized we are just fine! Our son is still the happy child he always was, in fact he's even happier now that he is not losing so much weight, and isn't constantly hungry. He is back to his everyday routine and  doesn't even think of his diabetes as a disease - for him it's a manageable situation. 
So, to help him with this optimistic view and to accommodate to the new situation we remodeled his room. Nothing major, just a few shelves and a symbolic maze on the wall. Below you can see the how-to:  

דצמבר הוא חודש מיותר מבחינתי. הבלוגוספירה העיצובית מוכת צונמי כריסטמסי טובעני - עצי אשוח מושלגים, גרבי לבד עצומי מימדים, שולחנות חג ערוכים למשעי וסנטות שיכורים מתערבבים בבליל אריזות מתנה, סוודרים נגועי איילים, וקישוטי אורות זולים. בשהות בארצות הברית עוד היה לכך נופך חביב ופולקלוריסטי עת שוטטנו ברחובות המוארים לסתותינו שמוטות בפליאה אל מול חצרות שכנים שהוד שגעונם נגלה לנו במלוא הדרו המנצנץ, אולם כאן בארצנו הקטנה הטרוף הוא רק טרוף... אפילו עם חנוכה אני בקושי מתמודדת ונרות החג נדלקו אצלנו באדיקות ערב ערב רק כדי לשמוע את קטנצ'יק צווח מלוא גרונו "איירון - מן" במקום "א-אמן"...

הוא שאמרתי, דצמבר - חודש מיותר. ועל דצמבר השנה הייתי בהחלט מוותרת. חשד קל שהלך והתעצם הביא את הארוך ואותי למיון ילדים מלווים בגדולצ'יק שלנו שכחש לאחרונה לכדי חוט ארוך ודקיק - חלוש וחיוור כדמות יוסל ברגנרית טיפוסית. "יש לכם ילד מתוק" העיר הרופא תוך בדיקת דגימות הדם של הילדון, "איזו חדות אבחנה" השבנו בגאווה ושמץ זלזול כאילו "דה," אבל הרופא כבר הרצין והסביר באריכות שלגדולצ'יק שלנו סוכרת נעורים. כשיצא מן החדר האינפוזיה הוסיפה לטפטף, השעון הוסיף לתקתק וגדולצ'יק נותר ישוב על המיטה הגדולה, לבוש חולצת בית ספר, מביט בנו בעיניים ירוקות משתאות.

חודש עבר. חודש דצמבר שלא נגמר. אישפוז, זריקות אינסולין, רישומים, בדיקות דם תכופות, מעקבי רמות סוכר, הלם, אלם, הומור שחור,ושימוש מופרז בבלוטת יותרת הדמע. 

חודש עבר וצוות המטפלים הנפלא בבית החולים שניידר מדריך אותנו בסבלנות בנבכי מחלת הסוכרת, מכין אותנו לחיים אחרים, ועוזר לנו לחזור לשגרה הכרחית. גדולצ'יק שתמיד רואה את הטוב בכל מצב מדווח על שיפור משמעותי ברמת הארוחות המוגשות לו שש (!!!) פעמים ביום, חוגג את מעברו לבית הספר הדמוקרטי הקרוב לביתנו (אין תלבושת אחידה - וחוש הסטייל החבוי בו מתעורר לחיים צבעוניים וחתיכיים) וחוזר לחוג הכדורעף האהוב עליו. 

חודש עבר ואני מבשלת יום יום כל היום. בשלנית בינונית אנוכי ואין הנחתום מעיד על עיסתו (יעידו זאת כל היושבים אל שולחני...) וחודש של בישול בלתי פוסק, חודש של בשרים בכל צורה אפשרית, סלטים טריים ואקזוטיים, ותוספות למכביר, נדמה לי כנצח. נצח דצמברי של עיון באתרי חיים כהן למיניהם ועוד אוי ויי דומים. כדי לנוח מן הפעילות האנטי תרפויטית ומשמינה בעליל הזו - אני פונה לעיצוב. הפעם חדרו של גדולצ'יק על הפרק. מי אמר שסוכרת צריכה להיות מכוערת? 

סגנון מינימליסטי יש לבני, וגם חדר קטון. מיטה, ארון, ספסל וכיסא. למרחב הזה נכנסת גם הסוכרת -  מינימליסטית ואוורירית. כדי להמנע ממראה בית חולימי רפואי, גדולצ'יק מבקש אלמנט עיצובי בקיר מעל מיטתו ולאחר לבטים אנחנו מגיעים להחלטה:

לוקחים גליל מסקינג טייפ

Use a painter's tape to trace the maze

  

עוברים על שוליו בעיפרון

Trace with pencil 

ככה זה נראה לאחר שמסירים את הטייפ

אפשר לתחום מיד באמצעות מכחול וצבע. מפאת חוסר בטחון העדפתי עיפרון, אבל צבע מקצר תהליכים...

This is how the maze looks once paint is added to the tracing

גדולצ'יק בחר גוון ירוק צהבהב וצבענו בשכבה דקה ביותר לשמירת מראה אוורירי ושקוף

Paint the inside with a color of your choice

מוסיפים כיתוב

Add a starting point sign

ומה יצא?

מבוך

And the maze is done!

יכולתי ללהג באריכות על משמעותו הסמבולית של המבוך בשלב זה בחייו של גדולצ'יק. חירטוטי "אנה אפנה" ו"מבוי סתום" ודאי היו עולים בדיון סנטימנטלי מיותר זה, אבל האמת הבנאלית היא שקטנצ'יק ששקע בחוברת העבודה שלו "מבוכים לקטנטנים" היה ההשראה לקיר הנ"ל, והמבוך הוא העתק לא ממש מדויק של הדף האחרון בחוברת - גולת הכותרת בה הארנב מחפש את הגזר. הימצאהו?

וכך נראה החדר בכללותו

ועם המנורה

הציפיות הפוזלות
urban outfitters

הארגזים מרבקלה (יד אחרת) יפים ופשוטים

גיל:12

מידה: 44

????

קצת מחטים ומזרקים - לא להבהל

ומבט החוצה