Jul 6, 2013

Ars Poetica


(נכתב באמצע לילה רועש במיוחד - לא על עיצוב, כן על עצבים. בשביל מה יש לי בלוג, אם לא לאוורר?)


אני כפרסבאית. כאן נולדתי, ולמעט בגידות קלות דרומה, צפונה וניכרה, כאן העברתי מרבית ימיי. למבקר המתעניין, כך הבנתי, נראית עירי יישוב מנומנם, פרברי, מבוסס. ״אין כמו החינוך בכפר סבא״ שמעתי אומרים (שטויות במיץ עגבניות), עיר נקיה, תרבותית, טיפה׳לה משעממת, אבל עם מדרחוב נחמד, קונסרבטוריון משובח, ופארק גדול ומגניב.
אז יש כפר סבא של מעלה - כנראה בדמיוננו, ויש כפר סבא של קפלן. 
אני גרה בקפלן, מובלעת מזרחית ערה ובועטת של עיר שנרדמה בשמירה. קפלן - שכונה של פעם שנלכדה בעכשיו. אוכלוסיה דלת אמצעים שוכנת בכפיפה אחת עם משפחות אמידות בורגניות, אנשים קשי יום עם יושבי משרדים ונהנתנים. בקפלן החתולים רודפים אחרי הכלבים, אבוג׳ילדות מנומרות מתיירטות לאויר ותופסות ציפורים המומות, (ואם לא הייתי רואה את זה במו עיני, לא הייתי מאמינה) בקפלן יש תרנגולים (עם שעון ביולוגי משובש קשות), תרנגולות (בעיקר לפני יום כיפור), חמורים, סוסים, עיזים, שועלים, קיפודים, ומה לא. 
במקום ג'יפ


בקפלן יש שדות אינסופיים של כרוב, וגזר, חצילים, אבטיחים, עגבניות, תותים, תלוי בעונה, יש אפילו יער העונה לשם המקורי ״יער קפלן״ ואפשר לבלות בו שעות. שעת בינערביים ביער, בשדות, היא סוג של טיפול פסיכולוגי.








בקפלן יש עדיין מרכז מסחרי עם תופרת, מאפיה קטנה, מכולת, קצב, ירקן, מספרה שכונתית, ומישהי שעושה גבות ושפם. יש פיצה ותחנת לוטו, יש אפילו עורכת דין. ערב אחד צעדנו, הארוך ואני, ראינו בסמטה קטנה אנשים ישובים אל שולחנות, הצצנו פנימה: באמצע השכונה  - מסעדה! חומוצ׳יפסלט ושיפודים.

בקפלן יש אליהו אחד עם סיגריה וקטרקט, שמוכר ירקות במרפסת, גם בשבת. ואם חסר לכם משהו יש עוד מכולת קטנה שפתוחה כשהכל מסביב סגור, למרות שפעם כשנכנסתי וביקשתי מילקי הסתכל עלי המוכר בתימהון וניסה להבין אם מילקי זה קוד למשהו.
בקפלן כמעט לכל הרחובות קוראים תרי-עשר, מה שמקשה מעט על הנחיות הגעה: סע בתרי עשר עד הכיכר ותפנה ימינה לתרי עשר, אחרי שלושה במפרים תחנה, ותמשיך ברגל עד תרי-עשר, מה לא ברור?






בקפלן יש חווה חקלאית, יש גינות אורגניות נהדרות, ובראש הגבעה -בית הספר הדמוקרטי על שם יעקב חזן. שתי דקות הליכה מביתנו פרוש לו כל הטוב הזה, החינוך, הירוק, המרחב, היופי.


בית הספר הדמוקרטי ושדה הכרוב הסמוך לעת ערב
כל כך הרבה יופי! כל כך הרבה כיעור!

למה כיעור? כי בינות לשדות, ליער, לבית הספר, למספרה, יש ים של ערסים. כן, ערסים, לא מתביישת להגיד, לא מצטערת, לא מתנצלת. גם אם זה לא פי.סי: יש פה ערסים! ערסים שזורקים זבל לרחוב, סתם ככה כי למה למלא את הפח? ערסים שיושבים בגן הציבורי מול הבית עד ארבע בבוקר עם נרגילות ובירות וצווחות וקללות. ערסים שמוציאים כל יום חמישישישבת את מכונת הקריוקי המפוארת שלהם לגינה ודופקים חפלה בדציבלים מופרעים עד אור הבוקר. ערסים מזייפים, ערסים מסלסלים במזרחית, ערסים מזמרים לאהובה שעזבה, ערסים מתפייטים, ערסים עורגים לאמא, ערסים מתבכיינים. ערס פואטיקה!
דרך אגב יש כאן גם לא מעט ערסיות. ערסיות לא שרות - את זה עושים הטווסים שלהן- ערסיות מחליפות מתכונים בשבע בבוקר ביום שבת מחצר בית אחת לשניה בווליום אימתני כשחלוני נלכד באש הצווחות,  ערסיות צורחות רוב היום, ולא ברור על מה. ערסיות יושבות במרפסת לעת ערב (אם אין קריוקי) עם עוד שלוש או ארבע ערסיות נבחרות, מרימות פטריית עשן ומקריאות זו לזו סמסים מהחבר/בעל  ומנתחות אותם עד אור הבוקר. זה נשמע בערך כך.
"כתבתי לו:
מותק, זה לא מקובל עלי שתזלזל, הבנת? איתי לא משחקים. אני רוצה כבוד, פרח, חיבוק, מילה טובה, לא עשו אותי באצבע, שמעת?" ועוד ועוד שורות ארוכות של איומים על מותק וממי.
ואז תשובה, מותק עונה. בדרך כלל באופן חד הברתי: "טוב"
לפעמים, אחרי סימוס ארוך ומאיים ממי מוסיף: "נשמה, חולה על התחת שלך."
ככה, לילות שלמים. לילות קיץ.
תסגרי חלון, תמליצו לי? תפסיקי להתלונן, תדליקי מזגן ולכי לישון? אז זהו, שניסיתי.
הדלקתי מזגן. הבית הצטנן לאיטו, עצביי שככו, נפלתי בלאות יוגבים על המיטה, עצמתי עיניים בהתכוונות מוחלטת לא להתייחס לרעידות הקלות של הבית ממערכת הסראונד של שכניי. כמעט הצלחתי.


צלצול בדלת, ואחריו עוד אחד קצר ונוקב, הארוך פותח. ערסים בדלת: "כבה ת'מזגן, כפרה אח שלי, זה מה זה מפריע, באמא'שך"
ועל זה נאמר:
Serenity Now!
לרגל חוק הקריוקי שיצילני מיד (ופה) כל אלו!







22 comments:

  1. גברת, תפנימי. את המוטציה

    ReplyDelete
    Replies
    1. לא, המוטציות שותקות, בגלל זה חושבים שהן מוטציות. אולי הגיע זמן המוטציות לזמר....

      Delete
  2. מיכל יקרה, אחרי שהתפקעתי מצחוק ונהנתי מכתיבתך המדהימה, אין לי אלא לנחם אותך בנחמת טפשים. את יודעת, או לא, שהדר יוסף בה אני מתגוררת, גם היא חלומית, נפלאה, אבל... מרוצפת בערסים ואם אני לא טועה אז זו ארצנו.

    ReplyDelete
    Replies
    1. זה לא מנחם בכלל ליאורה! טוב, בעצם אולי קצת.... איך זה קרה? מתי זו נהייתה ארצנו? הרי עזבנו רק לרגע

      Delete
  3. קוראת, ולא יודעת אם לצחוק או לבכות. יש (לא מעט, די הרבה, הרבה, הרבה מאוד, המון) אנשים שלא עברו תהליכי סוציאליזציה אלמנטריים

    ReplyDelete
  4. יקירתי,
    תמצאי לי דיור קרוב אלייך ונשנה יחד את המאזן...

    ReplyDelete
    Replies
    1. לא רוצה להיות עוכרת שמחות, אבל ברור לכם שערס אחד עם מערכת קריוקי זה כמו שכונה של צפובונים תרבותיים ושקטים..
      עוד משפחה אחת מהצד של הקולטורה לא תשנה שום מאזן :-)

      Delete
    2. לפחות נהנה מהנסיון, ליאת.... אנחנו מציעות טיפול בשקט.... זה אף פעם לא עבד עם ילדים, אולי זה יתפוס עם ערסים

      Delete
  5. מציע לקחת כלב ערס איבן ערס שנובח יום ולילה

    ReplyDelete
  6. אוי. למרות התיאור הקולח והמשעשע אני לגמרי מבינה את התסכול. אין לי טיפים חוץ מאטמי אוזניים לכל המשפחה וכדור הרגעה פה ושם. מבאר שבעית לשעבר

    ReplyDelete
    Replies
    1. צודקת אילת, נורא מתסכל! דרך אגב, גם בעלי מבאר שבע והוא באמת היחידי שלא מפריע לו רעש.... כשעברנו לבית לחם הגלילית (לפני המון המון שנים) בלילה הראשון הוא שכב במיטה בדיכאון ולא להצליח להרדם מהשקט....

      Delete
  7. איך דווקא המזגן מפריע להם עם כל הרעש שהם מייצרים ...
    מקווה בשבילך שאם גרים שם באופן זמני(בשכירות? )

    חזקו ואמצו,
    דליה ב

    ReplyDelete
    Replies
    1. באמת תלוי מי הם השכנים הקרובים, גם בשכונה רועשת, אם השכנים שקטים, החיים פשוטים יותר. אצלנו (בביתנו השכור, כן הוא לא שלנו) נפלנו על הכי רועשים שאפשר... ושכחתי לציין שבמשך היום הם עורכים שיפוצים בבית... כן, מזעזע

      Delete
  8. הכותרת מגניבה
    התמונות יפות יפות
    הנושא כאוב
    תחשבי על זה כמו על המחסור במים, או כמו על היתושים בקיץ
    נדמה לי שגם הערסים בעצמם לא אוהבים את עצמם
    כי כשאני משוחחת איתם הם תמיד רוצים להתחתן עם אשכנזי/אשכנזיה
    אז התיקון יגיע אבל ייקח לו זמן
    בעוד דור או דורַיים
    ובינתיים תסיחי את דעתך מזה בטיולים רחוקים או קרובים
    ותעסקי רק במה שמשמח אותך וכך גם תשמחי אותנו

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה עפרה, אני מתעלמת עד כמה שאפשר. וגם יתושים ממש מעצבנים אותי.... דרך אגב, חשוב לי לציין שהשימוש במונח ערסים אינו מכוון לעדה מסויימת, אלא להתנהגות דוחה. יש כאלו ויש כאלו מכל תפוצה וכל עדה

      Delete
  9. מהחלק הראשון של הפוסט התמוגגתי בנוסטלגיה כפרסבאית (ואני בכלל לא מכאן במקור) - כתוב נפלא, נוגע, צילומים נפלאים ויכול נהדרת להסתכל על הדברים מזוית מיוחדת.
    כמה עצוב שיש גם חלק שני... ובכלל כמה עצוב שהמציאו את הערסים, ואת כל תחושת חוסר האונים שהם משרים... מתסכל.
    חיבוק מכיוון דרום מערב המבין ללבך.

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה יעלי :) בדרום מערב יותר שקט? היה נדמה לי שכל העיר צעקה אחת גדולה....

      Delete
  10. כבר כמה זמן שלא בקרתי בבלוג שלך ועכשיו אני רק רואה כמה הפסדתי. אין על הערסים שאת מתארת!!! כל כך מוחשי שאני שומעת את הצווחות במו אזני. והשדות הרחבים שנראים כמו באיזה מושב של פעם, ושני הרחובות בעלי שם זהה. העיירה כתריבלקה של שלום עליכם קמה בפוסט שלך לתחיה בשכונת אליעזר בכפרסבא. את מוכרחה להמשיך לכתוב בבלוג שלך. חבל שנפסיד את כל הטוב הזה

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה אילה :) כן, שלום עליכם והציוריות של העיירה. הבעיה העיקרית היא פלאי הטכנולוגיה... והקריוקי. נראה לי שהשירים בעירה היו מעט שונים...

      Delete
  11. לא ידעתי שכפר-סבא מצטלמת כל כך יפה.
    בתור כפר-סבאית, אני ממש מזדהה עם כל הערסיאדה.
    אבל לפי מיטב הבנתי הם נמצאים בכל מקום , לא רק בקפלן.
    חבל.ולמה שהמזגן יפריע לו
    כל-כך אוהבת את הכתיבה שלך.
    איילה.

    ReplyDelete

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...