kids' project

OK, so I am not a fan of kiddies craft. To be honest, I never kept any of my kids' craft from preschool and kindergarten - in a mysterious way these crafts always ended up in the trash bin, followed by a heartbreaking story of how these masterpieces got lost, broken, or what not...Luckily my sons never cared much and never got too attached to their own creations, and this situation could have been kept to this day had it not been for little guy who recently started "helping" me with my projects. "Help" in his dictionary means inventing a crazy project, hunting for needed material, which only he knows (usually dressed as a pirate or a soldier, preferably at dusk...) and following secretive steps until an undetermined completion of ....something. I decided to guide him a little this time and we went out to hunt for planks of wood. We then painted them in various colors and attached them to an outside wall in our front yard. To make the project more educational little guy stenciled words of his choice onto the planks in Hebrew and in English. Every now and them he adds more painted planks. Scroll down to see what he has done so far.  

יש מצב שעם קריאת הפוסט הזה חלקכם ינתק מגע עם "כל הדברים היפים" שלי, כי מה שאספר עכשיו ממש מכוער, ממש ממש מכוער!!

אוקיי - הנה זה בא: מעולם לא שמרתי יצירה של הבנים שלי! 

אף - פעם !!

(אתם עוד כאן?? מישהו??)

אם התגברתם על הזעזוע סימן שגם אתם השמדתם תפארות יצירה למיניהן שעברו את סף דלתכם בשלב זה או אחר. ההבדל הגדול ביננו הוא שסביר להניח ששמרתם מדגם קטן משפע ההדבקות, קופסאות קורנפלקס מצופות נייר קרפ, בקבוקי אקטימל מלאים גרעיני שעועית (רעשנים??? seriously???) ציורים ועבודות דבק חול שהזאטוטים הביאו מהגן. אצלי הם לא עברו את מפתן הבית! 

עם גדולצ'יק זה היה קל - הוא לא אהב לצייר, לא נמשך להדביק, לא צבע - רק התבונן והקשיב, ובכל פעם שבישלתי משהו הוא ישב על השיש, ערבב, קיפל, בחש, טעם, ואכל. ילד למופת! איך לומר - התעסק באומנות מתכלה....

גדולצ'יק בקטנותו. אומנות מתכלה בצבעי ידיים.

קטנצ'יק לעומתו סיבך את העניינים. יום יום חזר מהגן ( "קטנטנים בעמק"  הנפלא והממולץ ביותר) עם צ'ימידן מלא עבודות יצירה - בעיקר דפים עליהם מצוייר קו חלוש רועד מלווה בהסבר בכתב ידה של אילנה הגננת כגון "חיילי star-wars נלחמים בפינגווין הרשע." עם הציורים הסתדרתי בקלות דווקא - אחרי שני "וואו" ושלושה "מהמם" הייתי בטעות שוכחת אותם באוטו, ופעם ב- מעיפה הכל לפח (הכי טוב בתחנת דלק, או בבהמתנה לשטיפת המכונית - ככה משמידים ראיות). אם יצירה הצליחה להתגנב הבייתה היא קיבלה מקום של כבוד במוזיאון המקרר, ואחרי יומיים תערוכה - נו, אתם יודעים...

היו גם יצירות תלת מימדיות. קטסטרופה!  מהן היה קצת יותר קשה להפטר - על אחת במקרה דרכתי, אחרת התפרקה מעצמה, שלישית נתנה במתנה לסבא וסבתא, בקיצור קרמה רעה תקפה יצירות בביתנו...

אבל קטנצ'יק לא ויתר - כל פעם שראה אותי עם צבע ביד, ביקש לעזור, כל ניסור - צריך להזהר על ידיים קטנות שנדחפות, מקדחה - סיבה למסיבה. איפה המברג? אצל קטנצ'יק בחדר. זרקתי יצירות וקיבלתי תכשיט!

משום מה זה דווקא מצא חן בעיני - נעשה פרוייקטים ביחד - לא יצירות - פרוייקטים!  זה אפילו כיף- אם להודות על האמת. 

להלן דוגמא מהעת האחרונה: קטנצ'יק רצה לנסר ולצבוע, אז יצאנו לטייל ואספנו קרשים מכל מיני סוגים - גם כאלו עם מסמרים וזיזים.

עם פלייר שלפנו את המסמרים, בעזרת משייפת החלקנו זיזים, ועם המסור ניסרנו כל קרש לגודל רצוי.

על מגש גדול ערבב הילדון ורקח צבעים כראות עיניו, כל קרש בצבע אחר ואחרי שהצטברה ערימה מכובדת של קרשים בצבעים עליזים, החליט שנתלה אותם על הקיר!

טוב, קצת נבהלתי... אפילו ממש נבהלתי!
כדי להרויח זמן הצעתי שאולי נכתוב עליהם משהו. חינוכי, לא? אחרי הצעות כמו "קונג-פו פנדה" ספיידרמן" ו - "clone troopers" (קטנצי'ק) ו" אהבה, חמלה, שלום עולמי" (אני???) נצפתה נטיה ברורה לכיוון מילים קצרות יותר וכמעט כל יום ישב הילד בשמחה וכתב מילה שעלתה במוחו. עלו גם מילים כגון אלו:

אבל אותן הנחנו  בעדינות על הניאגרה. (ומי שמכיר את המשפחה שלי יודע שמילים כאלו מתקבלות  אצלנו בתשואות וברכות ו"הילד גאון, פשוט מחונן, אני אומרת לך..." וכל אורח שמבקר בשרותים יוצא עם נושא חדש לשיחה. רק גדולצ'יק ששייך לזן עדין ואצילי קצת מתבייש.)

את היתר תלינו, ולא בחדר.
לצד שער הבית עומד לו קיר בטון חשוף שמשווע למהפך. צבענו בטורקיז (נגד שדים ורוחות) ופרוייקט מילות הקרש שלנו יצא לדרך.

מידי פעם אנחנו תולים מילים חדשות, מוצאים עוד קרשים, הוספנו גם מסגרת שננטשה ברחוב. שיקום שכונות סטייל? אנחנו אוהבים...

אפילו הארוך נלכד (בעל כורחו) בשימחה ובוקר אחד ניקה, קרצף ותפעל את המזרקה הישנה שלנו.

נעדכן כשהקיר יתמלא.

קצרים - חלונות

משום מה אני נוטה לחשוב שאם לא סיימתי חדר מתחילתו ועד סופו, אין לי זכות להנפיק רשומה. איכשהו נדמה לי שזה לא הוגן להראות רק קיר אחד, רק פינה קטנה כשכל הבלגן נדחף לשניה לצד עלום של החדר, הרחק מעין המצלמה. אבל בעצם בימים אלו כשכל פיהוק מקבל דווח פייסבוקי, כל מחשבה תועה מתועדת לדראון עולם (במקום ללכת לאיבוד שמחה ומאושרת שאף אחד לא שמע אותה), בעצם למה לא?  

באמת למה לא? אז הנה מקבץ של דברים לא גמורים, פינות בחדר שאני עוד לא מעיזה לצלם בכללותו. מתוך ה"קצרים" האלו (שהם גם לא ארוכים - וגם נובעים מקצר מפריע) אפשר להבין את החיים בבית שכור.

נתחיל בזה שאני גרה בבית מקסים, גדול ומרווח! אני אוהבת אותו למרות שאינו שייך לי ומכיוון שאינו שלי את כל הדברים שמפריעים לי בו אני צריכה לשנות באופן יצירתי (בלי להזיז קירות, להחליף אריחים, להרים רצפות), או להחליט לא לראות (!!!) ומהי קבלה שלמה תוך התעלמות מחסרונות אם לא אהבה אמיתית? בעיני זוהי תמצית ההנאה מבית שכור!

הנה דוגמא: האדריכל שתכנן את הבית הושפע כנראה מסגנון הבניה האייכלרי בקליפורניה. אני מתה על בתי האייכלר - (Eichler homes) למעשה כמעט גרתי באחד בשהותינו בניכר ואילולא בריכת השחיה בחצר שהפחידה כל כך (דמיינו ילדים בני פחות מארבע בבית עם בריכת שחיה לא מגודרת!) הייתי יכולה לעשות V ברשימת הבתים הנחשקים שגרתי בהם. בתי האייכלר שנבנו בקליפורניה בשנות החמישים והשישים התאפיינו בקירות זכוכית גבוהים, חלונות תיקרתיים (skylight), פטיו, ובריכת שחיה. בביתי מופיעים כל המאפיינים פרט לאחרון... הבעיה היא שמזג האויר כאן מעט שונה ובית עשוי קירות זכוכית בישראל? מי צריך בריכה באמת, אנחנו שוחים בזיעה....
מה עושים?
בסלון למשל (בו יש חלון ע-צ-ו-ם מימדים, ארבעה חלונות נורמלים, שלישיית חלונות עליונים, ודלת זכוכית 1+4+3+1= המון!!) צמצמתי כמה שרק ניתן. תבינו - מראה ה- man cave, והבתים החשוכים האפלים דוחה בעיני, אני אוהבת אור ובהיר בעיניים, אבל לא בא לי להתהלך במשקפי שמש בבית.... את שלישיית החלונות העליונים שאורם מכה ברובצי הספות והכורסאות אחר הצהריים ציפיתי במפת שעוונית חמודה שמעולם לא מצאתי לה שימוש:

מפה, דבק דו-צדדי, והבעיה נפתרה. אה כן, גם טיפסתי על סולם 4 מטר עד קצהו.... פרט שולי....

כך נראית ההשתקפות על הקיר בשעות אחר הצהריים

וכך נראה החלון בשעות הבוקר

ואם תהיתם איך בדיוק תלויה המנורה, אז התמונה הבאה תבהיר (ושוב תודה לאבא על הפתרונות המדהימים, על הראש היצירתי, וידי הזהב!)

כבל ארוך אלכסוני ושני תופסנים תעשייתיים 

(הערה: לא הייתי בוחרת את המנורה הזו היום משום שהיא כל כך ידועה וצועקת "איקאה" מכל פרח וכפתור, אבל זה מה שקניתי מזמן וזה מה יש - לקח: קנו באיקאה דברים שימושיים ולא דגמים יצירתיים פופולרים שמעידים ההיפך הגמור על מי שרכש אותם....)

עם החלון הבא התמודדתי מיד עם הכניסה לבית.

לא אהבתי את העובדה שהחלון צמוד לדלת ואת חוסר הסמטריה שנוצר עם מיקום שולחן האוכל. הפתרון במקרה הזה הוכיח עצמו שימושי מאוד גם אם לא מקצועי.

קניתי דיקט צבעתי בצבע שחור (אם משייפים מספיק פעמים בין שכבה לשכבה - ממש לא צריך צבע גיר) וכיסיתי את החלון כך ששולחן האוכל יעמוד בדיוק במרכז הדיקט וייצור מראה סימטרי ככל האפשר.

הנה כך:

טוב, גם סידרתי קצת ....

הוספתי מדף ישן שגם תוחם את הלוח וגם מוכיח עצמו שימושי מידי ארוחה. ואם מישהו מתלונן על פירורי גיר יחד עם המלח, נו, באמת... בגיר יש סידן!

צמד המלחיות

המפיות איך לא? מ urban outfitters 

עם זה אני יכולה לחיות.
יתר החלונות קיבלו וילון פשוט. תסכימו איתי שארבעה חלונות בחדר זה די והותר, לא?

דלת היציאה לגינה קיבלה טיפול כליבה. טיפול מה? תשאלו. כליבה! אתם רציניים? לא יודעים מה זו כליבה?
גם אני חשבתי שזו מין קללה נקיה כזו, אבל יצא שטעיתי.
כליבה - החליט ויקימילון היא "מכשיר המורכב ממסגרת עץ או מתכת שאליה מחובר בורג. המכשיר נועד להידוק קרשים למשטחים לצורך ייצובם."
לא רק ויקי, גם אבא שלי ידע מה זה והתגבר על הנישה החד צידית בקיר הסמוך לדלת היציאה בעזרתה. הנה כך:

ועד הקצר הבא...