שלושה חודשים בדיוק. שלושה חודשים בארץ הקודש, פלסטינה, ישראל. שלושה חודשים בכפר סבא, שלושה חודשים אצל ההורים שארחו אותנו באהבה שרק הם יודעים לתת, שלושה חודשים של שמחה ועצב, בלבול ובהירות מוחלטת, שלושה חודשים של טלטול בין "תראה כמה טוב לילדים, הם פשוט פורחים כאן" לבין "מה עשינו? מה נחת עלינו? לכאן רצינו לחזור?"
אלטנוילנד - ארץ ישנה חדשה - סיכום מדויק של תחושות התושב החוזר. נדמה לו לתושב שהוא מכיר את הארץ - הלא נולד כאן, גדל כאן, ובעיקר התגעגע לכאן - אך עם הגיעו מגלה התושב לחרדתו כי התבלבל קצת. הנוסלטלגיה ערפלה דעתו ומיסכה ראייתו. חום הקיץ העדין שלווה תמיד בים שקט ובאבטיח צונן בחלומותיו - התגלה כמפלצת לחה שמייצרת גלונים של מי מלח מיוזעים מבלי שאפילו הגיע לחוף. הישירות אליה ערג בקליפורניה הסטרילית והמנומסת היא לא אחרת מאשר "מיכלי, השמנת קצת, לא?" הבוטה (נו טוב, הבנתם שהתושב הוא בעצם תושבת...). האופי החם והתוסס אליו התגעגעה התשבז"ית קורם עור וגידים בדמות נהג מבוהל שנכנס באוטו הקטן שקיבלה מחמותה (תודה הדי!) כי שכח שבאדום עוצרים... ובדמות קופאית אדישה בסופר שמקפיצה את ענבי התשבז"ית לפיה תוך העברת מוצרים וברור קודים. נו טוב.
התשבז"ים מבקרים במשרד הקליטה להבין זכויותיהם (כלום!), עוברים במשרד הפנים, ביטוח לאומי, קופות חולים, בתי ספר, רישום בעיריה, שיפוץ, מעבר דירה, ועוד כהנה וכהנה מגדנות של התחלה ולאט לאט מבינים שז-ה-ו - הם כאן. שנת הלימודים מתחילה - קטנצ'יק שעלה לכיתה א' מבסוט עד הגג, שמח ופורח בבית הספר הדמוקרטי. גדולצ'יק (שעלה לחטיבה) לא מבין איך בית ספר יכול להיות כל כך מכוער (גם אני לא!) ולמה המורות צועקות - אבל גם הוא מתאקלם ואפילו מתחיל להנות.
רק הארוך ואני (לא שם טוב לספר?) עדיין יושבים על הגדר ומנתחים את המצב. אני אוהבת לנתח, אבל לא על גדרות - עדיף בבית קפה או בחנות יפה, אז השארתי את הארוך ויצאתי להתאקלם ולהתאוורר במקומות יפים ואהובים כמו "יד אחרת" של רבק'לה רובל בעין חרוד (מאוחד).
הפריט הכי יפה שקניתי אצל רבק'לה הוא שידת מגירות המעבדה הזו
זה כבר שלי! אתם תלכו לבקר את רבק'לה ותמצאו לכם דברים יפים משלכם...
קשה להחליט מה רוצים מתוך כל המבחר העצום הזה
אמרתי כבר אלטנוילנד? החדש והישן זה לצד זה, רבק'לה וקארה, קליפורניה וישראל, מציאות לעומת נוסטלגיה, והתמודדות עם הכאן והעכשיו.
אלטנוילנד - ארץ ישנה חדשה - סיכום מדויק של תחושות התושב החוזר. נדמה לו לתושב שהוא מכיר את הארץ - הלא נולד כאן, גדל כאן, ובעיקר התגעגע לכאן - אך עם הגיעו מגלה התושב לחרדתו כי התבלבל קצת. הנוסלטלגיה ערפלה דעתו ומיסכה ראייתו. חום הקיץ העדין שלווה תמיד בים שקט ובאבטיח צונן בחלומותיו - התגלה כמפלצת לחה שמייצרת גלונים של מי מלח מיוזעים מבלי שאפילו הגיע לחוף. הישירות אליה ערג בקליפורניה הסטרילית והמנומסת היא לא אחרת מאשר "מיכלי, השמנת קצת, לא?" הבוטה (נו טוב, הבנתם שהתושב הוא בעצם תושבת...). האופי החם והתוסס אליו התגעגעה התשבז"ית קורם עור וגידים בדמות נהג מבוהל שנכנס באוטו הקטן שקיבלה מחמותה (תודה הדי!) כי שכח שבאדום עוצרים... ובדמות קופאית אדישה בסופר שמקפיצה את ענבי התשבז"ית לפיה תוך העברת מוצרים וברור קודים. נו טוב.
התשבז"ים מבקרים במשרד הקליטה להבין זכויותיהם (כלום!), עוברים במשרד הפנים, ביטוח לאומי, קופות חולים, בתי ספר, רישום בעיריה, שיפוץ, מעבר דירה, ועוד כהנה וכהנה מגדנות של התחלה ולאט לאט מבינים שז-ה-ו - הם כאן. שנת הלימודים מתחילה - קטנצ'יק שעלה לכיתה א' מבסוט עד הגג, שמח ופורח בבית הספר הדמוקרטי. גדולצ'יק (שעלה לחטיבה) לא מבין איך בית ספר יכול להיות כל כך מכוער (גם אני לא!) ולמה המורות צועקות - אבל גם הוא מתאקלם ואפילו מתחיל להנות.
רק הארוך ואני (לא שם טוב לספר?) עדיין יושבים על הגדר ומנתחים את המצב. אני אוהבת לנתח, אבל לא על גדרות - עדיף בבית קפה או בחנות יפה, אז השארתי את הארוך ויצאתי להתאקלם ולהתאוורר במקומות יפים ואהובים כמו "יד אחרת" של רבק'לה רובל בעין חרוד (מאוחד).
הפריט הכי יפה שקניתי אצל רבק'לה הוא שידת מגירות המעבדה הזו
קשה להחליט מה רוצים מתוך כל המבחר העצום הזה
כשיוצאים מהחנות מגלים את הכיתוב הבא. לא יודעת על זה כלום, אבל אשמח אם מישהו יוכל לספק הסבר
פלאי הטכנולוגיה פסחו על "יד אחרת" אז לא תוכלו לבקר באתר החנות, ולמען האמת ממש כדאי להתקשר לפני שבאים ולודא שאכן פתוח 052-3700973
מה שכל כך נחמד בחנויות יד שניה ועתיקות היא העובדה שהפריטים בחנות עמדו במבחן הזמן, מה שלא ניתן להגיד על המקום הבא. "קארה" Kare היא חנות מקסימה אבל לפני שמתחילים למלא את הבית בפריטים מודרניים עכשווים שאלו את עצמכם אם הפריט שאתם עומדים לרכוש אכן עומד במבחן הזמן. אם נדמה לכם שלא, יש בקארה גם פריטים אלמותיים. תתמקדו בהם.
אמרתי כבר אלטנוילנד? החדש והישן זה לצד זה, רבק'לה וקארה, קליפורניה וישראל, מציאות לעומת נוסטלגיה, והתמודדות עם הכאן והעכשיו.
