משום מה אני נוטה לחשוב שאם לא סיימתי חדר מתחילתו ועד סופו, אין לי זכות להנפיק רשומה. איכשהו נדמה לי שזה לא הוגן להראות רק קיר אחד, רק פינה קטנה כשכל הבלגן נדחף לשניה לצד עלום של החדר, הרחק מעין המצלמה. אבל בעצם בימים אלו כשכל פיהוק מקבל דווח פייסבוקי, כל מחשבה תועה מתועדת לדראון עולם (במקום ללכת לאיבוד שמחה ומאושרת שאף אחד לא שמע אותה), בעצם למה לא?
באמת למה לא? אז הנה מקבץ של דברים לא גמורים, פינות בחדר שאני עוד לא מעיזה לצלם בכללותו. מתוך ה"קצרים" האלו (שהם גם לא ארוכים - וגם נובעים מקצר מפריע) אפשר להבין את החיים בבית שכור.
נתחיל בזה שאני גרה בבית מקסים, גדול ומרווח! אני אוהבת אותו למרות שאינו שייך לי ומכיוון שאינו שלי את כל הדברים שמפריעים לי בו אני צריכה לשנות באופן יצירתי (בלי להזיז קירות, להחליף אריחים, להרים רצפות), או
להחליט לא לראות (!!!) ומהי קבלה שלמה תוך התעלמות מחסרונות אם לא אהבה אמיתית? בעיני זוהי תמצית ההנאה מבית שכור!
הנה דוגמא: האדריכל שתכנן את הבית הושפע כנראה מסגנון הבניה האייכלרי בקליפורניה. אני מתה על בתי האייכלר - (Eichler homes) למעשה כמעט גרתי באחד בשהותינו בניכר ואילולא בריכת השחיה בחצר שהפחידה כל כך (דמיינו ילדים בני פחות מארבע בבית עם בריכת שחיה לא מגודרת!) הייתי יכולה לעשות V ברשימת הבתים הנחשקים שגרתי בהם. בתי האייכלר שנבנו בקליפורניה בשנות החמישים והשישים התאפיינו בקירות זכוכית גבוהים, חלונות תיקרתיים (skylight), פטיו, ובריכת שחיה. בביתי מופיעים כל המאפיינים פרט לאחרון... הבעיה היא שמזג האויר כאן מעט שונה ובית עשוי קירות זכוכית בישראל? מי צריך בריכה באמת, אנחנו שוחים בזיעה....
מה עושים?
בסלון למשל (בו יש חלון ע-צ-ו-ם מימדים, ארבעה חלונות נורמלים, שלישיית חלונות עליונים, ודלת זכוכית 1+4+3+1= המון!!) צמצמתי כמה שרק ניתן. תבינו - מראה ה- man cave, והבתים החשוכים האפלים דוחה בעיני, אני אוהבת אור ובהיר בעיניים, אבל לא בא לי להתהלך במשקפי שמש בבית.... את שלישיית החלונות העליונים שאורם מכה ברובצי הספות והכורסאות אחר הצהריים ציפיתי במפת שעוונית חמודה שמעולם לא מצאתי לה שימוש:
מפה, דבק דו-צדדי, והבעיה נפתרה. אה כן, גם טיפסתי על סולם 4 מטר עד קצהו.... פרט שולי....
 |
| כך נראית ההשתקפות על הקיר בשעות אחר הצהריים |
 |
| וכך נראה החלון בשעות הבוקר |
ואם תהיתם איך בדיוק תלויה המנורה, אז התמונה הבאה תבהיר (ושוב תודה לאבא על הפתרונות המדהימים, על הראש היצירתי, וידי הזהב!)
 |
| כבל ארוך אלכסוני ושני תופסנים תעשייתיים |
(הערה: לא הייתי בוחרת את המנורה הזו היום משום שהיא כל כך ידועה וצועקת "איקאה" מכל פרח וכפתור, אבל זה מה שקניתי מזמן וזה מה יש - לקח: קנו באיקאה דברים שימושיים ולא דגמים יצירתיים פופולרים שמעידים ההיפך הגמור על מי שרכש אותם....)
עם החלון הבא התמודדתי מיד עם הכניסה לבית.
לא אהבתי את העובדה שהחלון צמוד לדלת ואת חוסר הסמטריה שנוצר עם מיקום שולחן האוכל. הפתרון במקרה הזה הוכיח עצמו שימושי מאוד גם אם לא מקצועי.
קניתי דיקט צבעתי בצבע שחור (אם משייפים מספיק פעמים בין שכבה לשכבה - ממש לא צריך צבע גיר) וכיסיתי את החלון כך ששולחן האוכל יעמוד בדיוק במרכז הדיקט וייצור מראה סימטרי ככל האפשר.
הנה כך:
 |
| טוב, גם סידרתי קצת .... |
הוספתי מדף ישן שגם תוחם את הלוח וגם מוכיח עצמו שימושי מידי ארוחה. ואם מישהו מתלונן על פירורי גיר יחד עם המלח, נו, באמת... בגיר יש סידן!
צמד המלחיות
 |
| המפיות איך לא? מ urban outfitters |
עם זה אני יכולה לחיות.
יתר החלונות קיבלו וילון פשוט. תסכימו איתי שארבעה חלונות בחדר זה די והותר, לא?
דלת היציאה לגינה קיבלה טיפול כליבה. טיפול מה? תשאלו. כליבה! אתם רציניים? לא יודעים מה זו כליבה?
גם אני חשבתי שזו מין קללה נקיה כזו, אבל יצא שטעיתי.
כליבה - החליט
ויקימילון היא "מכשיר המורכב ממסגרת עץ או מתכת שאליה מחובר בורג. המכשיר נועד להידוק קרשים למשטחים לצורך ייצובם."
לא רק ויקי, גם אבא שלי ידע מה זה והתגבר על הנישה החד צידית בקיר הסמוך לדלת היציאה בעזרתה. הנה כך:
ועד הקצר הבא...
