Jan 20, 2012

Nomi Melul-Ohad

My childhood and life long friend Nomi Melul Ohad is an amazing artist and an incredible person. Her work varies from collages to huge wall paintings, from decorative brooches to historic family albums, illustrating books and community work. We spent a enjoyable morning in her beautiful studio and here's a taste of her talent:

מכירים את חברויות כורח האנרציה? אותם קשרים עם אנשים שלא ממש הייתם בוחרים, אבל החיים בחרו בשבילכם? הייתם שכנים בילדות, הלכתם לאותו בית ספר, התגייסתם ביחד, למדתם במחלקות סמוכות באוניברסיטה וכן הלאה. סביר להניח שבאיזושהי נקודה בחיים (בדרך כלל סביבות גיל 40...) הכרתם והודיתם בחוסר ההתאמה ובין אם אווררתם את היחסים ובין אם לא, רגע ההבנה הוא נקודת מפנה.

רגע ההארה שלי עם נומי הבהיר שלפעמים הבחירות של גיל 4 מדויקות ונכונות בדיוק כמו בגיל 40! את נומי הייתי בוחרת שוב ושוב ושוב בכל שלב בחיים. מגן אורנה ועד היום אנחנו יחד. לפעמים מאוד ביחד ולפעמים רק קצת - אבל בחברויות טובות כידוע המינון לא קובע. מה שכן קובע זה ...

שתמיד אחרי שאנחנו נפגשות נותרים לנו 1000 נושאים למפגש הבא
שיש לנו שפה משלנו עם מושגים שזר לא יבין
שלמרות השנים והגרביטציה כשאנחנו מסתכלות אחת על השניה אנחנו רואות את הילדות שהיינו
שלא הצלחנו להתרגל לשמות המשפחה החדשים של כל אחת
שאין לנו שום צורך "לשמור על קשר" זה פשוט קורה
שאנחנו אוהבות אחת את השניה אהבה גדולה ונטולת רכושנות ובכל זאת...

היא נומי שלי. הילדה הקטנה שלא ציירה בגן - כי חיכתה לרגע המתאים, ששתקה בשיעורים - כי לא היה לה כוח לפיטפוטים, שבדרך הארוכה הבייתה מבית הספר קטפה איתי מנדרינות מחצרות שכנים, ואחר כך ישובות על שפת המדרכה מעיפות קליפות לכל עבר ("עוד מליון שנה זה יהיה נפט" הרגיעה אותי תמיד) צחקנו, חלמנו, רבנו (נו טוב, אני רבתי, נומי חיכתה שזה יעבור לי...) והדאגנו את ההורים באיחורים תכופים.

ולמה אני מקשקשת על חברות ונוסטלגיה בבלוג עיצוב תשאלו? אז זהו, שכשנומי מצאה את הרגע המתאים לצייר - קצת אחרי הגן... היא ציירה וציירה וציירה וממשיכה לצייר עד היום. הציורים שלה נראים ככה:




אז עכשיו אפשר להמשיך לדבר על נומי??? ולמי שמתעניין, כן! גם את תיבות הדואר נומי הכינה. אספה את הזבל, זיהתה את הפוטנציאל ושיפצה, וצבעה, ומירקה, ו- voila.


הכשרון הנפלא הזה של נומי טבוע בגנים של משפחת מלול. עם אבא ליאון - צייר נפלא, אח (ג'קי) שף מחונן, ואחיות (מימי ואלינה) מדהימות ויצירתיות שתקצר היריעה מלתאר את כשרונן, נומי - הצעירה בחבורה - היא היחידה שבאופן מודע בחרה באומנות כדרך חיים. אחרי אינסוף תערוכות, ארועי תרבות ואומנות, עשייה חברתית, חשיפה תקשורתית, איור ספרים, ותרומות למכביר, גיבשה נומי  סגנון ברור וחתימה אישית בכל ציור ופרוייקט. עבודותיה עשויות רבדי עץ המעניקים עומק מכל זוית התבוננות ומספקים רבדי פרשנות שונים. תמונות תמימות למראה, ילדותיות וברורות מקבלות נופך דרמטי חשוך באמצעות טכניקה זו, והמתבונן ביצירה המודע לקיטץ' שמולו מבין בו זמנית את תודעת הקיטץ' עצמה.


עשייה קהילתית (קירות בלב השרון)



הסטודיו של נומי - מעוזה הפרטי והבלעדי - הופך בימים אלו להיות ידידותי למבקרים,  וגם סתם אנשים (ולא רק כאלו שקילפו איתה קלמנטינות מגיל אפס) מוזמנים לבקר. אז אם אתם רוצים חוויה בלתי נשכחת של צבעים וטקסטורות, יצירות אומנות גדולות וקטנות, שמחות ועצובות, סיכות מתוקות מעץ ומלבד, ואלבומים אישיים שכמותם לא דמיינתם אתם מוזמנים לבקר. נומי הדומה דמיון רב ליצירותיה תקבל את פניכם ותזכו להכיר חברה נהדרת, אומנית מופלאה, ואישיות יפיפיה.....

הנה לכם טעימה מהסטודיו

כניסה

הקומפוזיציה שנוצרה בצילום נורא יפה בעיני כי הדמות הגדולה מזכירה מאוד את נומי, והקטנה את אמא שלה, מרי.

יציאה


וכל הטוב שביניהם


את התמונה הקטנה במרכז נומי ציירה על פי ספרה של דבורה עומר "דפי תמר." גם ספר נפלא (ארבעה ספרים ליתר דיוק) וגם התמונה האהובה עלי בכל העולם.


"נשים קטנות" על פי לואיזה מיי אלקוט. השימוש בתיבה הישנה להמחשת הספר מעצים את החוויה. כמו בעולם אגדות קסום פתיחת התיבה מהווה כניסה לעולם אחר, שונה, של נשים קטנות בכל המובנים.




הסטודיו משתנה חדשות לבקרים, תמיד אפשר למצוא תמונות ממתינות לאריזה ומשלוח




לצד תמונות שנומי לא מסוגלת להפרד מהן



צבעוניות עליזה



ליד קדרות הכלה ההננטשת


ועל הכל מנצחת נומי. זוהי ממלכתה, התמונות, הסיכות, הקולז'ים, התקפי הסדר, והבלגן הקבוע - הכל שלה.



ניסיתי לצלם אותה בעבודה, אבל היא כל הזמן זזה, מציירת, מתקנת, מנגרת, צובעת, מדביקה, ורק כשהיא חותמת על העבודות שלה, היא קצת פחות תזזיתית, אז צילמתי...


אלו סיכות עץ מקסימות



ולגוון נומי גם מכינה סיכות לבד שפשוט אי אפשר להתאפק מלקטוף זר הבייתה....

אני בחרתי בפרח אדום, פרח כתום, ופרח צהוב




כיף!!!!
איך משיגים את נומי?
אז ככה:
להזמנת קולז'ים משפחתיים - צרו קשר דרך האתר

לתיאום ביקור - אימייל יהיה נחמד
ואם אתם סתם רוצים להתרשם מפרוייקטים נוספים שנומי מעורבת בהם, תציעו לה חברות, תכנסו לאתר הזה
או תתקשרו אליה (טלפון באתר)

35 comments:

  1. פוסט שמשאיר טעם קסום (תשאלי את קטנצ'יק מה זה טעם קסום) בזכות הכותבת ובזכות הנכתבת.

    ReplyDelete
  2. תודה! וזהו רק קצה קצהו של הדברים הנפלאים שיש בסטודיו. חבל לי על כל התמונות שלא פרסמתי...

    ReplyDelete
  3. איך אני גאה להיות חברה :-)

    ReplyDelete
  4. למה כולם אלמונים היום?

    ReplyDelete
  5. מקסים, מקסים, מקסים!!! אני כל כך אוהבת את הצבעוניות הזאת! תיבות הדואר מדהימות, המגירות עם הסיפורים יפהפיות, והכל נפלא וממש קרוב אליי הביתה, חייבת לבקר! :-)

    ReplyDelete
  6. תודה חגית! למה את מחכה? נומי ואת דרות באותו רחוב... כל שצריך הוא בוקר פנוי (למרות שאיך שאני כותבת את זה אני מבינה את הבעיה... בוקר פנוי, אימתי?)י

    ReplyDelete
  7. מה, זו אני? איזה כיף לראות את זה על מסך... כאילו אני מסתכלת לתוך התיאטרון הקטן שלי :) אוהבת
    נומי

    ReplyDelete
    Replies
    1. זו את, זו את ויצרת לך תאטרון מדהים, ובכלל לא קטן!!!

      Delete
    2. אז את הכותבת ואני על הארט. מקובל? יהיה תיאטרון לא רע, אני חושבת...

      Delete
  8. מיכל, תודה על השיתוף. איזה אומנית מקסימה ושופעת יצירות.
    איילה

    ReplyDelete
  9. מרתקת ומעוררת השראה, וכך נראה גם הסטודיו! פוסט נפלא - תודה!

    ReplyDelete
  10. Replies
    1. חדווה, את באמת לא ישנה בלילות....

      Delete
  11. וואו. איזו עשיה צבעונית, מקורית ונהדרת!
    מצאת לך חברה שהמילה "מוכשרת" קטנה עליה בכמה מידות

    ReplyDelete
  12. נו באמת....נומי אלינה מימי
    אך שכחת אותי....פוסט מקסים
    ד"ש חם ג'קי

    ReplyDelete
  13. אוי ג'קי, איך שכחתי... אז הנה תיקון, לנומי יש גם אח שהוא שף מדהים שעזב אותנו לטובת קליפורניה הרחוקה, גם חכם, גם חמוד, ואפילו חתיך הורס... להתראות בארץ

    ReplyDelete
    Replies
    1. איך אפשר לשכוח אותך, איך? :)

      Delete
    2. זהו, סידרתי, עכשיו רק טומי נשאר....

      Delete
    3. ענקית
      תמיד אמרתי שיש לך את הזיכרון הכי טוב שאפשר לדמיין
      מקסימה שלי
      אפילו את טומי את זוכרת ♥

      Delete
  14. הפוסטים שלך נעשו תכופים, וזה אומר שכף לך עם הבלוג, ולנו כף שבעתיים! איזו בחורה צבעונית, תודה, אהבתי הכל אצלה
    וגם אהבתי את הפתיחה על החברות-בלי-פנקסנות (בשורוק)
    עפרה.

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה עפרה! אני חייבת לומר שהתכיפות הייתה מקרית. הייתי רוצה לפרסם יותר, אבל .... תרוצים תרוצים

      Delete
    2. אוף,
      חבל!!!

      Delete
  15. This comment has been removed by a blog administrator.

    ReplyDelete
  16. זה מקסים באמת! נראה לי שביקור שלי בממלכת השוקולד של נומי ממש קרוב...

    ReplyDelete
    Replies
    1. יש לי הרגשה שזה יהיה ביקור מוצלח ונעים מאוד. יהיה בינכן חיבור מצוין

      Delete
  17. Thank you for visit ...I just love your creativity and it is looks like there is a lot inspiring people around you :)

    ReplyDelete
  18. חוזר שוב ושוב לבלוג הזה ומתפעל מעוצמות היצירה של נומילה מהחברות שיש בינכן ומיפי הכתיבה של מיכל. אל תפסיקו !!!

    ReplyDelete

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...