My childhood and life long friend Nomi Melul Ohad is an amazing artist and an incredible person. Her work varies from collages to huge wall paintings, from decorative brooches to historic family albums, illustrating books and community work. We spent a enjoyable morning in her beautiful studio and here's a taste of her talent:
רגע ההארה שלי עם נומי הבהיר שלפעמים הבחירות של גיל 4 מדויקות ונכונות בדיוק כמו בגיל 40! את נומי הייתי בוחרת שוב ושוב ושוב בכל שלב בחיים. מגן אורנה ועד היום אנחנו יחד. לפעמים מאוד ביחד ולפעמים רק קצת - אבל בחברויות טובות כידוע המינון לא קובע. מה שכן קובע זה ...
שתמיד אחרי שאנחנו נפגשות נותרים לנו 1000 נושאים למפגש הבא
שיש לנו שפה משלנו עם מושגים שזר לא יבין
שלמרות השנים והגרביטציה כשאנחנו מסתכלות אחת על השניה אנחנו רואות את הילדות שהיינו
שלא הצלחנו להתרגל לשמות המשפחה החדשים של כל אחת
שאין לנו שום צורך "לשמור על קשר" זה פשוט קורה
שאנחנו אוהבות אחת את השניה אהבה גדולה ונטולת רכושנות ובכל זאת...
היא נומי שלי. הילדה הקטנה שלא ציירה בגן - כי חיכתה לרגע המתאים, ששתקה בשיעורים - כי לא היה לה כוח לפיטפוטים, שבדרך הארוכה הבייתה מבית הספר קטפה איתי מנדרינות מחצרות שכנים, ואחר כך ישובות על שפת המדרכה מעיפות קליפות לכל עבר ("עוד מליון שנה זה יהיה נפט" הרגיעה אותי תמיד) צחקנו, חלמנו, רבנו (נו טוב, אני רבתי, נומי חיכתה שזה יעבור לי...) והדאגנו את ההורים באיחורים תכופים.
ולמה אני מקשקשת על חברות ונוסטלגיה בבלוג עיצוב תשאלו? אז זהו, שכשנומי מצאה את הרגע המתאים לצייר - קצת אחרי הגן... היא ציירה וציירה וציירה וממשיכה לצייר עד היום. הציורים שלה נראים ככה:
אז עכשיו אפשר להמשיך לדבר על נומי??? ולמי שמתעניין, כן! גם את תיבות הדואר נומי הכינה. אספה את הזבל, זיהתה את הפוטנציאל ושיפצה, וצבעה, ומירקה, ו- voila.
הכשרון הנפלא הזה של נומי טבוע בגנים של משפחת מלול. עם אבא ליאון - צייר נפלא, אח (ג'קי) שף מחונן, ואחיות (מימי ואלינה) מדהימות ויצירתיות שתקצר היריעה מלתאר את כשרונן, נומי - הצעירה בחבורה - היא היחידה שבאופן מודע בחרה באומנות כדרך חיים. אחרי אינסוף תערוכות, ארועי תרבות ואומנות, עשייה חברתית, חשיפה תקשורתית, איור ספרים, ותרומות למכביר, גיבשה נומי סגנון ברור וחתימה אישית בכל ציור ופרוייקט. עבודותיה עשויות רבדי עץ המעניקים עומק מכל זוית התבוננות ומספקים רבדי פרשנות שונים. תמונות תמימות למראה, ילדותיות וברורות מקבלות נופך דרמטי חשוך באמצעות טכניקה זו, והמתבונן ביצירה המודע לקיטץ' שמולו מבין בו זמנית את תודעת הקיטץ' עצמה.
עשייה קהילתית (קירות בלב השרון)
הסטודיו של נומי - מעוזה הפרטי והבלעדי - הופך בימים אלו להיות ידידותי למבקרים, וגם סתם אנשים (ולא רק כאלו שקילפו איתה קלמנטינות מגיל אפס) מוזמנים לבקר. אז אם אתם רוצים חוויה בלתי נשכחת של צבעים וטקסטורות, יצירות אומנות גדולות וקטנות, שמחות ועצובות, סיכות מתוקות מעץ ומלבד, ואלבומים אישיים שכמותם לא דמיינתם אתם מוזמנים לבקר. נומי הדומה דמיון רב ליצירותיה תקבל את פניכם ותזכו להכיר חברה נהדרת, אומנית מופלאה, ואישיות יפיפיה.....
הנה לכם טעימה מהסטודיו
כניסה
הקומפוזיציה שנוצרה בצילום נורא יפה בעיני כי הדמות הגדולה מזכירה מאוד את נומי, והקטנה את אמא שלה, מרי.
יציאה
וכל הטוב שביניהם
את התמונה הקטנה במרכז נומי ציירה על פי ספרה של דבורה עומר "דפי תמר." גם ספר נפלא (ארבעה ספרים ליתר דיוק) וגם התמונה האהובה עלי בכל העולם.
"נשים קטנות" על פי לואיזה מיי אלקוט. השימוש בתיבה הישנה להמחשת הספר מעצים את החוויה. כמו בעולם אגדות קסום פתיחת התיבה מהווה כניסה לעולם אחר, שונה, של נשים קטנות בכל המובנים.
הסטודיו משתנה חדשות לבקרים, תמיד אפשר למצוא תמונות ממתינות לאריזה ומשלוח
לצד תמונות שנומי לא מסוגלת להפרד מהן
צבעוניות עליזה
ליד קדרות הכלה ההננטשת
ועל הכל מנצחת נומי. זוהי ממלכתה, התמונות, הסיכות, הקולז'ים, התקפי הסדר, והבלגן הקבוע - הכל שלה.
ניסיתי לצלם אותה בעבודה, אבל היא כל הזמן זזה, מציירת, מתקנת, מנגרת, צובעת, מדביקה, ורק כשהיא חותמת על העבודות שלה, היא קצת פחות תזזיתית, אז צילמתי...
אלו סיכות עץ מקסימות
ולגוון נומי גם מכינה סיכות לבד שפשוט אי אפשר להתאפק מלקטוף זר הבייתה....
אני בחרתי בפרח אדום, פרח כתום, ופרח צהוב
כיף!!!!
איך משיגים את נומי?
אז ככה:
להזמנת קולז'ים משפחתיים - צרו קשר דרך האתר
לתיאום ביקור - אימייל יהיה נחמד
ואם אתם סתם רוצים להתרשם מפרוייקטים נוספים שנומי מעורבת בהם, תציעו לה חברות, תכנסו לאתר הזה
או תתקשרו אליה (טלפון באתר)
שתמיד אחרי שאנחנו נפגשות נותרים לנו 1000 נושאים למפגש הבא
שיש לנו שפה משלנו עם מושגים שזר לא יבין
שלמרות השנים והגרביטציה כשאנחנו מסתכלות אחת על השניה אנחנו רואות את הילדות שהיינו
שלא הצלחנו להתרגל לשמות המשפחה החדשים של כל אחת
שאין לנו שום צורך "לשמור על קשר" זה פשוט קורה
שאנחנו אוהבות אחת את השניה אהבה גדולה ונטולת רכושנות ובכל זאת...
היא נומי שלי. הילדה הקטנה שלא ציירה בגן - כי חיכתה לרגע המתאים, ששתקה בשיעורים - כי לא היה לה כוח לפיטפוטים, שבדרך הארוכה הבייתה מבית הספר קטפה איתי מנדרינות מחצרות שכנים, ואחר כך ישובות על שפת המדרכה מעיפות קליפות לכל עבר ("עוד מליון שנה זה יהיה נפט" הרגיעה אותי תמיד) צחקנו, חלמנו, רבנו (נו טוב, אני רבתי, נומי חיכתה שזה יעבור לי...) והדאגנו את ההורים באיחורים תכופים.
ולמה אני מקשקשת על חברות ונוסטלגיה בבלוג עיצוב תשאלו? אז זהו, שכשנומי מצאה את הרגע המתאים לצייר - קצת אחרי הגן... היא ציירה וציירה וציירה וממשיכה לצייר עד היום. הציורים שלה נראים ככה:
הכשרון הנפלא הזה של נומי טבוע בגנים של משפחת מלול. עם אבא ליאון - צייר נפלא, אח (ג'קי) שף מחונן, ואחיות (מימי ואלינה) מדהימות ויצירתיות שתקצר היריעה מלתאר את כשרונן, נומי - הצעירה בחבורה - היא היחידה שבאופן מודע בחרה באומנות כדרך חיים. אחרי אינסוף תערוכות, ארועי תרבות ואומנות, עשייה חברתית, חשיפה תקשורתית, איור ספרים, ותרומות למכביר, גיבשה נומי סגנון ברור וחתימה אישית בכל ציור ופרוייקט. עבודותיה עשויות רבדי עץ המעניקים עומק מכל זוית התבוננות ומספקים רבדי פרשנות שונים. תמונות תמימות למראה, ילדותיות וברורות מקבלות נופך דרמטי חשוך באמצעות טכניקה זו, והמתבונן ביצירה המודע לקיטץ' שמולו מבין בו זמנית את תודעת הקיטץ' עצמה.
עשייה קהילתית (קירות בלב השרון)
הסטודיו של נומי - מעוזה הפרטי והבלעדי - הופך בימים אלו להיות ידידותי למבקרים, וגם סתם אנשים (ולא רק כאלו שקילפו איתה קלמנטינות מגיל אפס) מוזמנים לבקר. אז אם אתם רוצים חוויה בלתי נשכחת של צבעים וטקסטורות, יצירות אומנות גדולות וקטנות, שמחות ועצובות, סיכות מתוקות מעץ ומלבד, ואלבומים אישיים שכמותם לא דמיינתם אתם מוזמנים לבקר. נומי הדומה דמיון רב ליצירותיה תקבל את פניכם ותזכו להכיר חברה נהדרת, אומנית מופלאה, ואישיות יפיפיה.....
הנה לכם טעימה מהסטודיו
כניסה
הקומפוזיציה שנוצרה בצילום נורא יפה בעיני כי הדמות הגדולה מזכירה מאוד את נומי, והקטנה את אמא שלה, מרי.
יציאה
וכל הטוב שביניהם
את התמונה הקטנה במרכז נומי ציירה על פי ספרה של דבורה עומר "דפי תמר." גם ספר נפלא (ארבעה ספרים ליתר דיוק) וגם התמונה האהובה עלי בכל העולם.
"נשים קטנות" על פי לואיזה מיי אלקוט. השימוש בתיבה הישנה להמחשת הספר מעצים את החוויה. כמו בעולם אגדות קסום פתיחת התיבה מהווה כניסה לעולם אחר, שונה, של נשים קטנות בכל המובנים.
הסטודיו משתנה חדשות לבקרים, תמיד אפשר למצוא תמונות ממתינות לאריזה ומשלוח
לצד תמונות שנומי לא מסוגלת להפרד מהן
צבעוניות עליזה
ליד קדרות הכלה ההננטשת
ועל הכל מנצחת נומי. זוהי ממלכתה, התמונות, הסיכות, הקולז'ים, התקפי הסדר, והבלגן הקבוע - הכל שלה.
ניסיתי לצלם אותה בעבודה, אבל היא כל הזמן זזה, מציירת, מתקנת, מנגרת, צובעת, מדביקה, ורק כשהיא חותמת על העבודות שלה, היא קצת פחות תזזיתית, אז צילמתי...
אלו סיכות עץ מקסימות
ולגוון נומי גם מכינה סיכות לבד שפשוט אי אפשר להתאפק מלקטוף זר הבייתה....
אני בחרתי בפרח אדום, פרח כתום, ופרח צהוב
כיף!!!!
איך משיגים את נומי?
אז ככה:
להזמנת קולז'ים משפחתיים - צרו קשר דרך האתר
לתיאום ביקור - אימייל יהיה נחמד
ואם אתם סתם רוצים להתרשם מפרוייקטים נוספים שנומי מעורבת בהם, תציעו לה חברות, תכנסו לאתר הזה
או תתקשרו אליה (טלפון באתר)
פוסט שמשאיר טעם קסום (תשאלי את קטנצ'יק מה זה טעם קסום) בזכות הכותבת ובזכות הנכתבת.
ReplyDeleteתודה! וזהו רק קצה קצהו של הדברים הנפלאים שיש בסטודיו. חבל לי על כל התמונות שלא פרסמתי...
ReplyDeleteאיך אני גאה להיות חברה :-)
ReplyDeleteלמה כולם אלמונים היום?
ReplyDeleteמקסים, מקסים, מקסים!!! אני כל כך אוהבת את הצבעוניות הזאת! תיבות הדואר מדהימות, המגירות עם הסיפורים יפהפיות, והכל נפלא וממש קרוב אליי הביתה, חייבת לבקר! :-)
ReplyDeleteתודה חגית! למה את מחכה? נומי ואת דרות באותו רחוב... כל שצריך הוא בוקר פנוי (למרות שאיך שאני כותבת את זה אני מבינה את הבעיה... בוקר פנוי, אימתי?)י
ReplyDeleteמה, זו אני? איזה כיף לראות את זה על מסך... כאילו אני מסתכלת לתוך התיאטרון הקטן שלי :) אוהבת
ReplyDeleteנומי
זו את, זו את ויצרת לך תאטרון מדהים, ובכלל לא קטן!!!
Deleteאז את הכותבת ואני על הארט. מקובל? יהיה תיאטרון לא רע, אני חושבת...
DeleteIt's a deal!
Deleteמיכל, תודה על השיתוף. איזה אומנית מקסימה ושופעת יצירות.
ReplyDeleteאיילה
תודה אילה, מוזמנת לבקר...
Deleteמרתקת ומעוררת השראה, וכך נראה גם הסטודיו! פוסט נפלא - תודה!
ReplyDelete:)
Deleteוואו!
ReplyDeleteחדווה, את באמת לא ישנה בלילות....
Deleteוואו. איזו עשיה צבעונית, מקורית ונהדרת!
ReplyDeleteמצאת לך חברה שהמילה "מוכשרת" קטנה עליה בכמה מידות
תודה, מסכימה עם כל מילה!
Deleteנו באמת....נומי אלינה מימי
ReplyDeleteאך שכחת אותי....פוסט מקסים
ד"ש חם ג'קי
אוי ג'קי, איך שכחתי... אז הנה תיקון, לנומי יש גם אח שהוא שף מדהים שעזב אותנו לטובת קליפורניה הרחוקה, גם חכם, גם חמוד, ואפילו חתיך הורס... להתראות בארץ
ReplyDeleteאיך אפשר לשכוח אותך, איך? :)
Deleteזהו, סידרתי, עכשיו רק טומי נשאר....
Deleteענקית
Deleteתמיד אמרתי שיש לך את הזיכרון הכי טוב שאפשר לדמיין
מקסימה שלי
אפילו את טומי את זוכרת ♥
הפוסטים שלך נעשו תכופים, וזה אומר שכף לך עם הבלוג, ולנו כף שבעתיים! איזו בחורה צבעונית, תודה, אהבתי הכל אצלה
ReplyDeleteוגם אהבתי את הפתיחה על החברות-בלי-פנקסנות (בשורוק)
עפרה.
תודה עפרה! אני חייבת לומר שהתכיפות הייתה מקרית. הייתי רוצה לפרסם יותר, אבל .... תרוצים תרוצים
Deleteאוף,
Deleteחבל!!!
This comment has been removed by a blog administrator.
ReplyDeleteזה מקסים באמת! נראה לי שביקור שלי בממלכת השוקולד של נומי ממש קרוב...
ReplyDeleteיש לי הרגשה שזה יהיה ביקור מוצלח ונעים מאוד. יהיה בינכן חיבור מצוין
DeleteThank you for visit ...I just love your creativity and it is looks like there is a lot inspiring people around you :)
ReplyDeleteThank you .
ReplyDeleteאכן יצירתי
ReplyDeleteכמה צבעוני
ReplyDeleteיופי של ציורים
ReplyDeleteחוזר שוב ושוב לבלוג הזה ומתפעל מעוצמות היצירה של נומילה מהחברות שיש בינכן ומיפי הכתיבה של מיכל. אל תפסיקו !!!
ReplyDelete