Our home office is really small, actually "tiny" would be a better word. When we first moved in I seriously wanted to convert it into a walk-in closet, but I was out-voted. We ended up crowding one small room for the most part of the day (and night) and as time went by I learned to like this coziness, this sense of togetherness where every member of the family with their own electrical device sit in the same room, minding their own business... Yes we are a gadget infested family, and oh, do we cherish our electronics... but we do it together in a really small place and that has to count for something, right? Scroll down for some photos and captions.
סוגיית פינת עבודה לעומת חדר עבודה נידונה להשאר פתוחה במשפחתנו. הארוך דוגל בפינה פתוחה במרכז הבית - "זו הדרך היחידה" הוא נואם לכל מי שרק עושה קולות של מקשיב "לפקח על תכני המחשב כשילדים משתמשים בו." גדולצ'יק בתגובה מהנהן ברצינות, לופת את לפטופו התפוחי ומסתגר בחדרו.... "בנוסף" ממשיך הארוך בהרצאתו, עיניו תרות אחר קהל חדש "יש משהו מבודד מאוד בעבודה בחדר סגור, בעוד שבמרכז הבית העובד המסור מתעדכן בכל הנעשה, מאזין לקולות, וקרוב יותר לילדיו." עכשיו הגיע תורו של "הקהל החדש" הלא הוא קטנצ'יק לסגת בזהירות במורד המדרגות לחדר המשחקים - הרחק מעינו הפקוחה של הנואם ש"עושה לו חור בראש". נותרתי אני - קהל חד ספרתי ולא אוהד בעליל. מכינה לעצמי כוס קפה, מתאמנת על מבט מתעניין ומתיישבת מול הארוך - עיני צדות קורי עכביש בפינת התקרה ופתקית מנטלית זעירה נרשמת לה בנבכי מוחי, מצטרפת לשלל אחיותיה המתוייגות תחת "לנקות בהזדמנות ראשונה!"
אז איפה היינו? אה, בהרצאה. שיחת טלפון מחו"ל גודעת את השלב ה"בעד פינת עבודה" של ההרצאה, ובעוד הארוך מנהל את העולם בדציבלים אסורים, אני והקפה מנהלים שלב "בעד" נוסף. בעד החלטי וסופי וחד משמעי - בעד חדר עבודה סגור!
אחרי התנסות ארוכה באופצית פינת עבודה במקום מרכזי בבית (הול במקרה הראשון, ופינת אוכל שעברה הסבה במקרה השני) אני בעד חדר עבודה נפרד, ואם אפשר גם מבודד. למה?
כמובן שאילוצי מרחב מכתיבים לעיתים התארגנות אחרת, ורוב חיי הבוגרים עברו בדירות צפופות שאפילו המילה פינה קיבלה בהן משמעות של פנטהאוז... אבל אם יש חדר מתאים - למה לא?
במקרה שלנו- המבנה המוזר של החדר האמור הכתיב את שימושו.
הבנתם?
ולכן הדיירים הקודמים השתמשו בו בעיקר לאחסון, וכך הוא נראה בעבר
זהו החדר הכי קטן בבית ובמחשבה שניה אולי הייתי צריכה לבחור בחדר הכי גדול מפאת העובדה הכואבת שלא ניתן להתכחש לה: לפחות שלושה מבני הבית נמצאים בו רוב שעות היום והלילה...
מספיק לקשקש - כך נראה החדר היום
למה יידיש? ככה!
המילים "די קליינע" מזכירות לי את סבתא רות - שאומנם לא ממש הסתדרה עם יידיש אבל גרמנית הייתה לה שפת אם. את כל מכתביה לאחותה הגדולה ריטה, שבחרה לחיות באנגליה, הייתה חותמת במילים "רות די קליינע."
את סבתא רות תוכלו לראות בתמונה הזו, במובייל שתלוי מעל שולחן העבודה שלנו.
הסתרתי את לוחות הזמנים שלנו בתמונות האלו, שנלקחו מלוח שנה ישן (2004). התמונות כל כך יפות שלא בא לי להסיר אותן..
על המדפון הארוך והצר אפשר להניח מעט פיצ'יפקס
או הרבה...
על הקיר האלכסוני (ראו מפה...) תלויה תצוגה שימושית של כלי כתיבה: מחקים, עטים, עפרונות, מחדדים ומרקרים
ועל הקיר הפצפון הסמוך לדלת - מעמד עיתונים
ולשם מה לנו מעמד עיתונים אם לא לשימוש הנשגב הבא?
מבט קטן אל לוח השעם הורדרד (חתכתי לוח שעם ישן מן המסגרת שלו לפי מידות מסגרת יפה יותר שמצאתי ברחוב(!!!) וצבעתי בצבע ספריי)
מכיוון שהחדר כל כך קטן רציתי לנצל כל שטח אפשרי ולכן החלל הקטן מאחורי דלת הכניסה לחדר משמש לתלית תיקי בד ועל הרצפה מונח סל ובו בגדים הממתינים לגיהוץ (שימתינו!).
אוי, כמעט שכחתי את הפח (אני מצלמת הכל היום...)
הוא היה די מכוער, לא היה מה להפסיד. צבעתי, שייפתי, והנה פח עם מסר.
ואם בחללים קטנטנים ענייננו, הנה כמה תמונות לסיום: המבואה לביתנו - מטר וצ'ופצ'יק של קיר אלכסוני שכמעט בלתי אפשרי לצלם - לפחות ניסיתי...
את הטפט הדבקתי לבד - בחיל ורעדה שהפכו לחדווה וצהלה כשהבנתי שזה לא כל כך מפחיד ואפילו די כיף להדביק טפטים
אחרי התנסות ארוכה באופצית פינת עבודה במקום מרכזי בבית (הול במקרה הראשון, ופינת אוכל שעברה הסבה במקרה השני) אני בעד חדר עבודה נפרד, ואם אפשר גם מבודד. למה?
- כי נפרד ומבודד אומר שהוא גם כנראה רחוק מן המטבח
- כי בניגוד לאחרים, אותי מקפיצים כל צליל והמיה דקה ושורפים כליל חוטי מחשבה שעוברים בראשי ולו רק במקרה
- כי מילא חוטי מחשבה... חוטי חשמל משתרגים זה לא משהו שבא לי לראות מכל זוית בבית
- כי כניסה לחדר עבודה - משמעה תחילת עבודה
- כי אצל הארוך עוצמת הקול בשיחות הטלפון נקבעת על פי מרחקו הפיזי מן הדובר בצדו השני של הקו. כן, קחו עוד שניה לעכל את המשפט הקודם ואז תוכלו להבין את המשפט הבא
- לחדר יש דלת!
כמובן שאילוצי מרחב מכתיבים לעיתים התארגנות אחרת, ורוב חיי הבוגרים עברו בדירות צפופות שאפילו המילה פינה קיבלה בהן משמעות של פנטהאוז... אבל אם יש חדר מתאים - למה לא?
במקרה שלנו- המבנה המוזר של החדר האמור הכתיב את שימושו.
הנה מידות החדר - כדי שתבינו את קוטנו... קיר שולחן 4 מ' קיר חלון - 90 ס"מ קיר מקביל - 1.80 קיר אלכסון - 2 מ' |
הבנתם?
ולכן הדיירים הקודמים השתמשו בו בעיקר לאחסון, וכך הוא נראה בעבר
before |
זהו החדר הכי קטן בבית ובמחשבה שניה אולי הייתי צריכה לבחור בחדר הכי גדול מפאת העובדה הכואבת שלא ניתן להתכחש לה: לפחות שלושה מבני הבית נמצאים בו רוב שעות היום והלילה...
מספיק לקשקש - כך נראה החדר היום
a look from the corridor |
The writing on the wall is in Yiddish - a mix of German and Hebrew It says "Di Kleine Studio" which means a small work space |
המילים "די קליינע" מזכירות לי את סבתא רות - שאומנם לא ממש הסתדרה עם יידיש אבל גרמנית הייתה לה שפת אם. את כל מכתביה לאחותה הגדולה ריטה, שבחרה לחיות באנגליה, הייתה חותמת במילים "רות די קליינע."
את סבתא רות תוכלו לראות בתמונה הזו, במובייל שתלוי מעל שולחן העבודה שלנו.
one of my favorite photos is the black and white one of my German great-grandmother smoking a cigarette with such pleasure I think it was taken in the 1920's |
These clipboaords are great to hang schedules and important notes |
לוח השנה הזה הוא הומאג' ללוח השנה שצייר רושקביץ בשנת 1947 |
על המדפון הארוך והצר אפשר להניח מעט פיצ'יפקס
או הרבה...
על הקיר האלכסוני (ראו מפה...) תלויה תצוגה שימושית של כלי כתיבה: מחקים, עטים, עפרונות, מחדדים ומרקרים
These containers are perfect for pencils, markers, pens, glue, etc. They are always handy and in view |
ועל הקיר הפצפון הסמוך לדלת - מעמד עיתונים
ולשם מה לנו מעמד עיתונים אם לא לשימוש הנשגב הבא?
מבט קטן אל לוח השעם הורדרד (חתכתי לוח שעם ישן מן המסגרת שלו לפי מידות מסגרת יפה יותר שמצאתי ברחוב(!!!) וצבעתי בצבע ספריי)
cork board - I cut the cork to fit an old frame I found and sprayed it with pink spray paint (it was supposed to be fuchsia, but I must have bought the wrong color...) |
אוי, כמעט שכחתי את הפח (אני מצלמת הכל היום...)
הוא היה די מכוער, לא היה מה להפסיד. צבעתי, שייפתי, והנה פח עם מסר.
ואם בחללים קטנטנים ענייננו, הנה כמה תמונות לסיום: המבואה לביתנו - מטר וצ'ופצ'יק של קיר אלכסוני שכמעט בלתי אפשרי לצלם - לפחות ניסיתי...
את הטפט הדבקתי לבד - בחיל ורעדה שהפכו לחדווה וצהלה כשהבנתי שזה לא כל כך מפחיד ואפילו די כיף להדביק טפטים
תודו שלא ראיתם פס חיבור.... |
שניה לפני שהחורף נגמר - מטריות (הורודה מאיקאה ומטריית נדי מטיול ישן נושן לצרפת)
וצעיפים (שקופלו לכבודכם)
נהדרת את!!!! גם מוכשרת בטירוף וגם כותבת מצויין. בגלל זה בדיוק התלונות על מיעוט הרשומות :-)
ReplyDeleteאגב - פצה הבא במאי, תתחילי להכין את עצמך
תודה ליאת, תזכירי לי שוב ושוב... ובסוף אחרי שאשכח לקנות כרטיס תצילי אותי ועוד כמה מסכנים.... סומכת עלייך
Deleteכמה יצירתיות !!!
ReplyDeleteמדהים !
הלוחות שנה מקסימים וגם הקופסאות הקטנות,
והקופסאות השקופות והטפט הפרחוני, בקיצור הכל !
מצטרפת לאלו שמבקשים עוד פוסטים :-)
תודה אורלי, נעים לשמוע (או לקרוא) י
Deleteאכן, את כותבת מעט מידי...
ReplyDeleteאוהבת את הרעיונות היצירתיים שלך
ושאלה ברשותך :-) את המתקן מחוט הברזל שעליו תלויות התמונות את הכנת?
או שזה משהו שניתן לרכוש, אם כן אשמח להפניה, תודה
דליה ב
נ.ב מקווה שתשתדלי יותר חזק... :-)
דליה, מבטיחה לנסות!!! חזק! האם התכוונת למובייל? אם כן אפשר לרכוש בכל מיני מקומות. אני קניתי במוזאון לאומנות בסן פרנסיסקו, אבל לדעתי יש להשיג משהו דומה גם ברשת חנויות סוהו
Deleteאכן ,התכוונתי למובייל
Deleteסאן פרנצסיקו לא באופק כפי הנראה ,אז אולי אמצא משהו מקומי!
הבטחות צריך לקייים,אז מחכה לפוסט הבא :-)
דליה
וואו וואו וואו!
ReplyDeleteאיזה ניצול חלל נפלא, כמה רעיונות נהדרים מציצים מכל תמונה כאן.
מתה על הצבעוניות של הכל, פשוט מעורר השראה
:)
תודה יעל, כנ"ל לגבייך ועוד!
Deleteבובה שלי
ReplyDeleteעוד לפני שקראתי הכל
ולפני שגמעתי את כל הטעים טעים הזה
הבחנתי בסבתא רות
ונהיה לי מופע אורקולי של מנהרת הזמן
הכל מקסים, מה יש לומר
מחוננת את
העשייה, הצילומים
כן, כן, תכתבי הרבה
אוהבת אותך
נומי ♥
כן הא? יש דברים שזורקים אותך אחורה בזמן. בשבילי סבתא רות היא עדיין הווה, למרות שלא ממשי...
Deleteמדהים ! הכל כל יפה, חדר עבודה מהחלומות.
ReplyDeleteתודה :)
Deleteאני מאוהבת (-:
ReplyDelete:)
Deleteמיכל - הכל יפה ומקסים.
ReplyDeleteהרעיון של מובייל התמונות פשוט הורס. וגם אני דורשת עוד ועוד ועוד.
ושאלת התייעצות, בהמשך לקורס צילום שלנו יחד אצל דנה, אני מעוניינת להחליף/לשדרג את המצלמה שלי. באיזה מצלמה את משתמשת? ועל מה את ממליצה
תודה, איילה.
הי אילה, תודה! כיף לשמוע ממך. לגבי המצלמה, קטונתי, אני ממש לא מבינה בזה, אולי כדאי לשאול את דנה? המצלמה שלי היא
ReplyDeletenikon d3100
ואחרי שנים של מצלמת כיס זה שיפור גדול... יש לה עדשה של 18-55 ובדרך כלל זה מספיק לי. הייתי רוצה יותר, אבל קודם כדאי שאלמד עוד על צילום...
מיכל פשוט מקסים, אין מילים. . רק נשיקות.
ReplyDeleteתודה ליאורה;)
DeleteAt last! I was long waiting for your next post...
ReplyDeleteLovely ideas that I will remember to implement when I finally get to my home office (i.e "storage room")miss you much!
Wish I could help you with that... Especially now that you are probably so busy with baby Ari! Miss you too:)
Deletewow ...you are full of lovely ideas ...I love it ...especially container on wall
ReplyDeleteThanks Lasche, It means a lot coming from you!
Deleteמיקי,
ReplyDeleteזה מהמם! התעלפתי מהשידה במבואה, וגם אם היו פסי חיבור הם היו נסלחים... ☺
הכל מקסים!
אגב,
מאיפה בקבוקי התרופות האלה של פעם, אני רוצה גם...
תודה יעלי, אם אני זוכרת נכון בקבוקי התרופות האלו נמצאו באיזה ארגז מעופש בנהלל, אולי במשק ההוא שמוכרים דברים מהולנד. לא בטוחה. המחיר בכל מקרה היה 5 שקלים לבקבוקון! כמו שאת מבינה, לא ממש התווכחתי עם מחיר כזה....
Deleteאההההה! איפה המשק הזה בנהלל? ומתי זה היה?
ReplyDeleteמצטערת יעל, אני לא זוכרת (איכשהו נדמה לי שמשק 27? אבל אל תתפסי אותי במילה...) זה היה לפני למעלה מעשור
Deleteמצאתי משהו שנראה לי מוכר, סביר להניח שקניתי את זה שם
ReplyDeletehttp://www.nostalgic.co.il/
איזה רעיונות מקסימים יש לך וטוב שחזרת לכתוב. אילה
ReplyDeleteתודה אילה, וחג שמח!
Deleteביי ביי
ReplyDeleteמיקי,
ReplyDeleteאני אוהבת כל מה שאת שמה עליו את ידך וכל מה שאת מספרת עליו ממוחך/ליבך,
אז קבלי את זה כתמריץ לפוסטים תכופים...
עפרה.
נחמד מאד.
ReplyDeleteתודה :)
Deleteתודה עפרה, מתבשל לי פוסט חדש (על אש נמוכה כנראה...)י
ReplyDeleteפשוט מקסים! הקליפבורד גאוניים, רק חבל שבארץ לא כל כך פשוט למצוא כאלה בדיוק. עבודה נעימה בחלל החדש!
ReplyDeleteתודה אפרת:) אני מצאתי את הקליפבורד בחנות דומה ל"הכל בדולר" על ויצמן בכפר סבא. נראה לי שאפשר למצוא אותם בכל חנות לכלי כתיבה
Deleteכל הכבוד מיקי. כיף לראות את היצירתיות שלך כל פעם מחדש.
ReplyDeleteתודה :)
ReplyDeleteנהדר. אהבתי
ReplyDeleteמשהו לא מסתדר לי (:
ReplyDeleteאיך בתשעים סנטימטר נכנס שולחן וכיסא ונוח לשבת ואפשר לעבור ??
תודה רקפת, אם תסתכלי בשרטוט שצרפתי, תראי שרוחב הקיר במקום הצר ביותר הוא 90 ס״מ, והקיר במקביל לא, אינו מקביל בכלל, אלא יוצא מעין טרפז, כך שלמרות הקיר הצר עד מאוד שולחן שרוחבו 60 ס״מ וכיסא (נוח מאוד באמת...) יכולים לדור בכפיפה אחת ואפילו ברווחה יחסית....
Delete