Jun 6, 2011

מזכרת מבתיה

For an English version and how-to instructions visit Curbly. (Yep, I started writing for Curbly and I feel like a certified blogger right now...)

לפני מליון שנים בערך כשהעולם היה שחור לבן, היו שתי אושיות תרבות שהערצתי - אגנטה (מלהקת אבבא - זו שהתחתנה עם בני, או אולי עם ביורן, או עם שניהם?) ובתיה עוזיאל.



שתי כוכבות העל הללו נראו לי בלתי מושגות ומורמות מעם במידה שווה וגרמו לי לשאוף לגדולות ונצורות. את אגנטה על עיניה הכחולות ושערה הבהיר עקפתי בסיבוב כשקיבלתי את סולו "באב אל ואד" הנחשק בטקס הזכרון בכיתה ג'. אבל בתיה, בתיה הו בתיה, עם הלק האפרפר המשוח על ציפורניים מטופחות, השיער האסוף והארשת הרצינית, נותרה נשגבת ובלתי מושגת כבפעם הראשונה בה ראיתיה  בטלויזיה הענקית של הוריי.
כמעט פגשתי אותה פעם, כשילדה מהכיתה שאביה היה במאי בחינוכית, הודיעה שלמסיבת יום ההולדת שלה תגיע דמות מפורסמת מהטלויזיה. בתיה? האמנם? 
בסוף הגיע קשקשתא - למי אכפת בכלל שהוא בעצם ירוק? חלום בתיה הלך ונגוז.
חלפו השנים ובתיה הפכה מושא לבדיחות "וצ'מע קטע" ו"הכינותי מראש" ומה לא, אבל אני באמת מתגעגעת אליה. לא זוכרת מה היא לימדה להכין, אבל הדקות השלוות האלו בהן עקבתי אחר ידיה המיומנות מקפלות נייר למשולשים מוקפדים או גוזרות בריסטול אפרפר, נצורות בי לעד. ורגע השיא, רגע ה"הכינותי מראש" מרגש אותי גם היום.
אז הנה לכם הסבר בסגנון בתיה, כולל הצפורניים על איך מכינים את הדבר הבא:


לוקחים מגירה ישנה

גם בתיה עושה בעצמה

משייפים וצובעים
ועושים מניקור חינם

בעזרת מקדחה ותוספת מסורית עגולה בקוטר אינץ' וחצי קודחים 3 חורים בדיקט צר

מנסרים מוט מעוגל לשלושה חלקים ברוחב המגירה

מצמידים את הדיקט לחלק התחתון של המגירה באמצעות מסמרים ומחברים
 שלושה זוגות של מחזיקי מוט וילון בשני צידי המגירה

ומה יצא? במקרה הכינותי מראש.....
מתקן להכנת סנדוויצ'ים. חוסך זמן יקר בבוקר ומקום במגירות המטבח





הזמנות לסנדוויץ' של הבוקר יש להגיש עד הערב לפני
No Exceptions!

קח פרי ותהיה לי בריא



מספריים תלויות על וו של וילון אמבט






 הרשומה הבאה כבר תגיע אליכם מארץ הקודש אליה אנחנו חוזרים אחרי שהות של שלוש וחצי שנים בקליפורניה. שמחים לחזור, עצובים לעזוב, ובעיקר נרגשים לקראת השינוי. אם אמצא רגע בכאוס האריזה וההתארגנות, אכתוב על כך כמה מילים. (ואז הרשומה הבאה הבאה תגיע מארץ הקודש...אבל למה להתעקש על דקויות?)

30 comments:

  1. וואוווווו מהמם!
    פשוט גאוני :)

    ReplyDelete
  2. מקסים,צבעים כל כך שמחים ועליזים משרה אוירה של בית כיפית.מאחלת לכם התאקלמות מהירה ונעימה וההפסד כולו שלנו לטובת ארץ הקודש.נשיקות
    מירי

    ReplyDelete
  3. תודה ליטל ומירי. מירי, תמיד אשאר בתחושת החמצה שפיספסתי את שיעורי הצילום שסיברנו עליהם! ליטל, איזה בלוג מקסים יש לך. ממליצה לכולם להכנס ולבדוק
    http://little-wheel.blogspot.com/

    ReplyDelete
  4. את מלכה! כבר אמרתי?
    איפה תמצאי שקיות זיפלוק בארץ הקודש?
    את מוזמנת להישאר איתנו!
    ושוב, המון המון בהצלחה. אני בטוחה שתצליחי, כי את מאוד מוכשרת!!!

    ReplyDelete
  5. קודם כל יש זיפלוק בארץ, פשוט קוראים להם ניקול, או משהו דומה והן לא חד פעמיות (מהסיבה הפשוטה שהן עולות כל כך הרבה, שאת לא מעיזה לזרוק אותן...) חוץ מזה חרגתי מהרגלי ונסעתי להיכל הגועל קוסטקו וקניתי א-ר-ג-ז של זיפלוק למגינת ליבם של שוחרי הסביבה, מה לעשות. אני כבר מתגעגעת ותודה רונית, נשמור על קשר

    ReplyDelete
  6. זה יפהפה, והפינה הירוקה עוד יותר, והצילומים שלך ממש חגיגה! לגבי הזיפלוק, בת דודה שלי גרה בעבר בפאלו אלטו, והיא הייתה מביאה ארצה זיפלוק כמתנות. לא ידעתי שיש לניקול כאלה, אני אחפש.

    ReplyDelete
  7. מעלף!
    ומאוד אהבתי גם את המגירה של הכוסות.

    ReplyDelete
  8. תודה חגית, אל תתפסי אותי במילה, אבל נדמה לישקוראים לשקיות ניקול. בכל מקרה הבאתי ארגז. להתראות בקרוב!

    ReplyDelete
  9. ליאת, תודה רבה. בדקתי את הבלוג שלך. נפלא, ואני ממליצה להכנס אליו ולהנות
    http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=liatvarsano
    או שפשוט תקליקו על השם של ליאת בתגובות. אותה תוצאה...

    ReplyDelete
  10. אוי, את טובה! בתיה ואגנטה! אכן, שתי אושיות ילדות שלנו... בחיים לא חשבתי שמישהו יכתוב על זה ואת עשית את זה כמו גדולה... הזכרת נשכחות וגרמת לי לצחוק מול המחשב.
    עכשיו שאת חוזרת, אפשר גם להיפגש.
    חזרה נעימה,
    יעל.

    ReplyDelete
  11. תודה יעלי, את כבר מזמן ב
    to-do list
    שלי. חייבת לראות אותך ואת הסטודיו היפיפה שלך
    להתראות בקרוב
    מיכל

    ReplyDelete
  12. יופי של עמדת סנדוויצים!

    מאחלת לכם חזרה קלה ונעימה לארץ הקודש!

    מחכה להמשך "עלילותייך" עם צבע ושאר גורטאות :-)

    דליה ב

    ReplyDelete
  13. מהמם כרגיל. מחכה לראות אותך ולהסניף קליפורניה לפני שיתפוגג ממך הניחוח ותתחילי להזיע כמו כולנו...

    ReplyDelete
  14. ולגבי הזיפלוק של ניקול, אז זהו שזה ממש לא זה, טוב שקנית ארגז בקוסקו. אני מזמינה חבילות בכל הזדמנות שמישהו מגיע מארה"ב

    ReplyDelete
  15. תודה דליה. רעיוןטוב: עלילות מיקי הארץ הקודש....

    ReplyDelete
  16. ליאורה, רוצה זיפלוק? יש לי מלא....

    ReplyDelete
  17. דייייי... אז רק אני לא יודעת מה זה זיפלוק? אם זה לא ניקול אז מה זה?
    קבענו דייט?
    נסיעה טובה!

    ReplyDelete
  18. משום מה זו הפכה להיות רשומה על זיפלוק... אז רק לידע כללי, זה בדיוק כמו ניקול רק הרבה יותר זול. שניהם מזיקים לסביבה, אבל הופכים את החיים לקלים יותר...

    ReplyDelete
  19. הו, כמה שזה נחמד! הלוואי שיכולתי לייצר פריט כל כך מוקפד, אצלי הכל תמיד יוצא מהקווים..

    ReplyDelete
  20. תודה רבה שרונה!
    לפי מה שאני רואה בבלוג שלך, הבובונים שלך
    מוקפדים ביותר.
    ומקסימים ביותר
    ממליצה לבקר בבלוג של שרונה שנקרא "שרונה יוצאת מהארון" מופיע אצלי ברשימת הבלוגים המועדפים

    ReplyDelete
  21. וואו, רעיון מצוין!

    הדר מ-
    http://mi-mosaic.blogspot.com/

    ReplyDelete
  22. תודה הדר. אהבתי את הבלוג שלך!

    ReplyDelete
  23. מיכל, אמרתי לך שאני מנוייה לבלוג שלך.
    בהצלחה, איילה.

    ReplyDelete
  24. איזה עולם קטן אילה. להתראות ביום שישי

    ReplyDelete
  25. שלום
    הבלוג שלך נפלא - אני מקווה שאתם כבר כאן ושתמשיכי לפרסם בקרוב.
    נעמי

    ReplyDelete
  26. תודה נעמי. אנחנו כבר בארץ ואני מקווה להמשיך בפרסום בקרוב. הפסקה קטנה ל צורך התאפסות...

    ReplyDelete
  27. הי מיקי
    הפוסט מומלץ בסטייל אצלי

    אסתי :))

    ReplyDelete
  28. Thanks, Sibylle! I have checked your blog, so nice. Added myself to your followers list. Love it!

    ReplyDelete

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...