יקירא - מא???

See how I turned a vintage salon hair drier into a lamp

אי שם בשנת תש"מ, התרחשה לה ללא הפרעה כיתה ד'1. שלוות צברים צעירים, אבק גירים וחמש אבנים שהופרה עם בואה של סנונית ראשונה למה שיהפוך עשור אחר כך לשצף גל של עלייה. פאינה! 

בוקר אחד היא הגיעה, בבושקה בת עשר קטנה וגוצית, מחברת ועט ביד שמנמנה ואותיות קיריליות מפענחות שפה עברית קדומה. ריח אחר, מראה סובייטי ומבטא. 

נרתמנו כולנו  כאיש אחד לא לקלוט אותה ולא לקדם עלייה משום סוג. בגיל 10 כבר היינו מיומנים בהצגה מושלמת למורים תוך הפיכת חייה של "המטריושקה הרוסית" לקשים עוד יותר. בלי לתכנן וללא מילים נדברנו - מסך הברזל זה כאן!

לא התעללנו - כמובן, היינו מתוחכמים מידי לזה, אבל לרגע לא הנחנו לפאינה לשכוח שהיא אחרת, שונה, ולא ממש רצויה. היום נחמץ הלב לחשוב עליה וכאבי היוהרה הישראלית שלי מציפים ומטרידים, אבל אז - כל נסיון לטעת בי מעט חמלה נכשל.

אי שם באותו תש"מ קראתי מאמר בשם "יאקירמא" שריגש והותיר רושם בל ימחה. (ילדים בני 10 קוראים כאלו מאמרים כשיש להם אמא סטודנטית מתלהבת) המאמר שעסק באורחות החיים של שבט היאקירמא, תאר, תוך שימוש בטכניקת "ריחוק אתנוגרפי" או "הזרה" את חיי היומיום של האמריקאי. (יאקירמא = אמריקאי בהיפוך אותיות) וכך לדוגמא במקום לומר שבכל בוקר מצחצח האמריקאי את שיניו נכתב במאמר כי טקס הבוקר כולל "הכנסת אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסויימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש". ולמה לדעתכם התכוון המחבר, הורס מינר, במשפט הבא? "בכל בוקר הגברים בשבט שורטים את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד"?
הרעיון במאמר, שנכתב בשנות החמישים הוא "לימוד פרק ביחסיות תרבותית, היינו בראייה... פחות שיפוטית של התרבויות השונות" בדמיון ולא בשוני בין החברות ובבעיות הטמונות בתיוג האחר. (ותודה לויקיפדיה על המידע).

לצערי, האנלוגיה בין היאקירמא לפאינה חמקה ממני באותם ימים. שום היקש לא נוצר, ורק משפטים מזעזעים  כגון  "נשות השבט נוהגות מידי פעם לאפות את ראשיהן בתנור"  נותרו צרובים במוחי.

אופות ראשיהן בתנור. תנור! ...


שנים רבות אחר כך מצאתי תנור. וחשבתי על פאינה.

אוקיי, מצאתי שניים. בעצם קניתי- שניים ב- 150 ש"ח. לא, לא חסר שם אפס....

מלא אבק!


בניגוד לתיוגיות של גיל עשר, החלטתי לא לתייג את התנורים האלו ומיד הזמנתי את האיש וידי הזהב על מנת לפרק, ולעשות repurposing קטן ומתבקש.

אבא פרק ותיקן, ואני מרקתי ואיבקתי.

מכיוון שזו לנו פעם ראשונה של שיפוץ פריט כזה, בחרנו להתחיל במייבש הרעוע מבין השניים, כדי לכאוב פחות על כל טעות.

תוך כדי עבודה גילינו כי חלק ניכר מן החלקים שבורים. הפרספקס השקוף הותך בכמה מקומות ונשבר והיה צורך לחתוך את קימוריו, דיסקית פלסטיק אחורית נשברה אף היא אולם הצלחנו להדביק ללא צלקות חמורות.
לבסוף צבענו את בסיס המנורה בכתום עז (לא יודעת למה, ואני גם לא ממש סגורה על הצבע. תמיד אפשר לשנות) ומיקמנו בסלון ביתי.

יש חיבור לחשמל ממש ליד, כך שאין בעיה במיקום

מתג הפעלה (שבאמת עובד!)

מי זו דליה סופר?

אחרי כמה תמונות חשבתי שאולי בעצם צריך לשנות את מיקום המנורה. מה אתם חושבים? ליד הספה הכתומה, או הכחולה?

חוץ מהמנורה הבית מתחדש בימים אלו בפריטים סרוגים. אחרי קורס כיפי אצל איילת נוי מנווה ירק (המעבירה בעיקר סדנאות וחוגי קרמיקה) התחלתי לסרוג במרץ, תוך יום נסרג לו השטיח הצהוב הזה:

אליו התווסף תיק תכלת שנפרם, ותיק חאקי שהייתי שמחה להשתמש בו, רק שהוא נורא כבד...

מקווה שעד הפוסט הבא לא אסרוג כיסוי לכל הבית.... (בלילות המתקררים מתחת למנורת המייבש שלי - פיתוי גדול)