Showing posts with label walls. Show all posts
Showing posts with label walls. Show all posts

Jun 16, 2013

בור ועם הספר


בשבילי ספר זה התרגשות. דפים פריכים, ניחוח דפוס (מפעם), תנוחת שכיבה נוחה שתאפשר קריאה עד אמצע הלילה, תיק פעור במושב לצידי ומתוכו מבצבץ ספר שיעזור להעביר את רגעי ההמתנה לילדיי שהתפזרו להם בחוגים שונים ומסגרות, שניצלים שרופים כי הפכתי עמוד במקום חזה עוף. החוויה הפיזית של דפדוף בספר חדש כל כך עוצמתית בעיני שלמותר לציין שאת כל תחליפיו  האלקטרונים למיניהם אני פוטרת בבוז יהיר שמשווה לי ולו לרגע נופך אינטלקטואלי.

מבט לסלון מפינת האוכל
















שמיכת קרושה שמצאתי בגראז' סייל בסן פרנסיסקו והספה היא (חיקוי) של  Le Corbusier 

בכיתה ב' כבר הייתי תולעת ספרים, וספר היה המתנה המועדפת בכל הזדמנות. ההנאה הגדולה ביותר הייתה קריאת מספר ספרים במקביל כך שרגע ההרדמות מיזג את עלילות כל הספרים לכדי מרקם הזוי, קסום וצהבהב מאורה של מנורת הקריאה. בבית הספר חיכיתי לשיעורי ספרות ופה ושם פגשתי מורים ומכרים שהדריכו, הפנו, יעצו והלהיטו את היצר שבער ממילא. בתיכון הייתה לי הזכות להיות תלמידה של מינה שטייניץ (אמא של כן, כן, האוצר לשעבר)  שלימדה אותי להיות בררנית, פחות תמימה ויותר ביקורתית, ויחד עם זאת עוררה בנועזות שלה  התלהבות וסקרנות שלא חוויתי מעולם. כשמינה דיברה על מקבת - שייקספיר הקשיב...


שבוע הספר, העידן הדיגיטלי ו"ארבע במאה"  (שלוש ב 99,  1+2) הפכו לאחרונה אפיטומיזציה של תופעת הפיחות בספרות והזלזול במילה הכתובה. אבל בשבילי, חובבת מבצעים שטחית שכמוני, אלו יריות פתיחה לבולמוס רכישות תאוותני. חמושה במנטרה עליה גדלתי "ספר זה נכס" ובידיים מזיעות ואדומות ממאמץ (שכחתי שיש עוד מנטרה "ספר זה כבד"), ערמתי שורות כפולות של ספרים על מדפים עמוסים לעייפה.



וכאן העלילה מסתעפת. אהבת הקריאה שלי עומדת בניגוד מוחלט לתחושתם של ילדיי לגבי אותה פעולה. גדולצ'יק מסתתר מאחורי דיסלקציה, וקטנצ'יק מסרב לקרוא בכזו נחישות שרק שוחד (אודה ואבוש!!! מאוד אבוש!!) מקרב אותו אל מדף הספרים. בנים גידלתי.... ולא שלא ניסיתי. ריטואל ההשכבה אצלנו  (כל ילד בתקופתו)  כלל הקראה של לא פחות מארבעה ספרי ילדים על בסיס לילי. לרגלי מיטת תינוקות, בקבוק מים לצידי להרגיע גרון ניחר, הקראתי את עצמי לדעת, ועוד השארתי מקום לשאלות... לשווא. כשם שהייתי מחוברת לספרים בילדותי התחברו גדולצ'יק וקטנצ'יק למכשירים אלקטרוניים נוטפי ציוצים ויריות ואני נדמתי.
נסיון אחרון עם גדולצ'יק:
זהו המדפון הנעלם של umbra (אפשר להשיג בישראל דרך רשת "סוהו")  

נכשל! 

אני מתמקדת בעצמי ובעצמי בלבד! 
תסכימו איתי שהמקום האידאלי לקריאה הוא המיטה בחדר השינה. אבל יצירת פינת קריאה אישית קצת בעייתית אצלנו. חדר קטן עם מיטה ענקית המאפשרת רק שידת צד אחת, עליה השתלט איש אחד ארוך מאוד (שקורא קיצור תולדות האנושות, ותורת המשחקים ועוד כל מיני ספרים שאני צולחת עד עמוד 27).
אה, וגם שקשוקה שתיים ושלוש  כשקטנצ'יק מצטרף

 נדחקתי לקיר. תרתי משמע. ומהקיר יבוא עזרי. פתרון פשוט ויעיל עד מאוד. בלי מדפים נעלמים ופלאים טכנולוגים. קולב, ספר, מיטה.


ולסיום, כדי שלא תחשבו שספרים הם רק בשביל לקרוא, הנה עוד שימוש נפוץ שאני עושה איתם. "פנקס שרות" לדוגמא קיבל שימוש נפלא. בדרך כלל ספרי צבא (ועוד בשני כרכים) לא מעודדים קריאה, לפחות לא אצלי, אבל הם מעולים בהסתרת כבלים ושקעים מכוערים. הנה כך:

חוץ משלושת הספרים התחתונים יתר הספרים נקראו במהירות זו או אחרת על פי ההתלהבות. מומלץ להתרחק ככל האפשר מהספר הנוראי "בית ספר ליופי של קאבול" וגם hope in a jar לא שוס גדול...
רואים את עיני הממיר מציצות במבט תמה? שלושה שקעים ו100 נורות מוסתרות על ידי שתי הערמות הללו..






ותודה לעפרה שהמריצה אותי בעדינות לכתוב...

Dec 18, 2012

kids' project

OK, so I am not a fan of kiddies craft. To be honest, I never kept any of my kids' craft from preschool and kindergarten - in a mysterious way these crafts always ended up in the trash bin, followed by a heartbreaking story of how these masterpieces got lost, broken, or what not...Luckily my sons never cared much and never got too attached to their own creations, and this situation could have been kept to this day had it not been for little guy who recently started "helping" me with my projects. "Help" in his dictionary means inventing a crazy project, hunting for needed material, which only he knows (usually dressed as a pirate or a soldier, preferably at dusk...) and following secretive steps until an undetermined completion of ....something. I decided to guide him a little this time and we went out to hunt for planks of wood. We then painted them in various colors and attached them to an outside wall in our front yard. To make the project more educational little guy stenciled words of his choice onto the planks in Hebrew and in English. Every now and them he adds more painted planks. Scroll down to see what he has done so far.  


יש מצב שעם קריאת הפוסט הזה חלקכם ינתק מגע עם "כל הדברים היפים" שלי, כי מה שאספר עכשיו ממש מכוער, ממש ממש מכוער!!
אוקיי - הנה זה בא: מעולם לא שמרתי יצירה של הבנים שלי! 
אף - פעם !!

(אתם עוד כאן?? מישהו??)

אם התגברתם על הזעזוע סימן שגם אתם השמדתם תפארות יצירה למיניהן שעברו את סף דלתכם בשלב זה או אחר. ההבדל הגדול ביננו הוא שסביר להניח ששמרתם מדגם קטן משפע ההדבקות, קופסאות קורנפלקס מצופות נייר קרפ, בקבוקי אקטימל מלאים גרעיני שעועית (רעשנים??? seriously???) ציורים ועבודות דבק חול שהזאטוטים הביאו מהגן. אצלי הם לא עברו את מפתן הבית! 
עם גדולצ'יק זה היה קל - הוא לא אהב לצייר, לא נמשך להדביק, לא צבע - רק התבונן והקשיב, ובכל פעם שבישלתי משהו הוא ישב על השיש, ערבב, קיפל, בחש, טעם, ואכל. ילד למופת! איך לומר - התעסק באומנות מתכלה....

גדולצ'יק בקטנותו. אומנות מתכלה בצבעי ידיים.

קטנצ'יק לעומתו סיבך את העניינים. יום יום חזר מהגן ( "קטנטנים בעמק"  הנפלא והממולץ ביותר) עם צ'ימידן מלא עבודות יצירה - בעיקר דפים עליהם מצוייר קו חלוש רועד מלווה בהסבר בכתב ידה של אילנה הגננת כגון "חיילי star-wars נלחמים בפינגווין הרשע." עם הציורים הסתדרתי בקלות דווקא - אחרי שני "וואו" ושלושה "מהמם" הייתי בטעות שוכחת אותם באוטו, ופעם ב- מעיפה הכל לפח (הכי טוב בתחנת דלק, או בבהמתנה לשטיפת המכונית - ככה משמידים ראיות). אם יצירה הצליחה להתגנב הבייתה היא קיבלה מקום של כבוד במוזיאון המקרר, ואחרי יומיים תערוכה - נו, אתם יודעים...
היו גם יצירות תלת מימדיות. קטסטרופה!  מהן היה קצת יותר קשה להפטר - על אחת במקרה דרכתי, אחרת התפרקה מעצמה, שלישית נתנה במתנה לסבא וסבתא, בקיצור קרמה רעה תקפה יצירות בביתנו...

אבל קטנצ'יק לא ויתר - כל פעם שראה אותי עם צבע ביד, ביקש לעזור, כל ניסור - צריך להזהר על ידיים קטנות שנדחפות, מקדחה - סיבה למסיבה. איפה המברג? אצל קטנצ'יק בחדר. זרקתי יצירות וקיבלתי תכשיט!

משום מה זה דווקא מצא חן בעיני - נעשה פרוייקטים ביחד - לא יצירות - פרוייקטים!  זה אפילו כיף- אם להודות על האמת. 
להלן דוגמא מהעת האחרונה: קטנצ'יק רצה לנסר ולצבוע, אז יצאנו לטייל ואספנו קרשים מכל מיני סוגים - גם כאלו עם מסמרים וזיזים.


עם פלייר שלפנו את המסמרים, בעזרת משייפת החלקנו זיזים, ועם המסור ניסרנו כל קרש לגודל רצוי.





על מגש גדול ערבב הילדון ורקח צבעים כראות עיניו, כל קרש בצבע אחר ואחרי שהצטברה ערימה מכובדת של קרשים בצבעים עליזים, החליט שנתלה אותם על הקיר!



טוב, קצת נבהלתי... אפילו ממש נבהלתי!
כדי להרויח זמן הצעתי שאולי נכתוב עליהם משהו. חינוכי, לא? אחרי הצעות כמו "קונג-פו פנדה" ספיידרמן" ו - "clone troopers" (קטנצי'ק) ו" אהבה, חמלה, שלום עולמי" (אני???) נצפתה נטיה ברורה לכיוון מילים קצרות יותר וכמעט כל יום ישב הילד בשמחה וכתב מילה שעלתה במוחו. עלו גם מילים כגון אלו:


אבל אותן הנחנו  בעדינות על הניאגרה. (ומי שמכיר את המשפחה שלי יודע שמילים כאלו מתקבלות  אצלנו בתשואות וברכות ו"הילד גאון, פשוט מחונן, אני אומרת לך..." וכל אורח שמבקר בשרותים יוצא עם נושא חדש לשיחה. רק גדולצ'יק ששייך לזן עדין ואצילי קצת מתבייש.)

את היתר תלינו, ולא בחדר.
לצד שער הבית עומד לו קיר בטון חשוף שמשווע למהפך. צבענו בטורקיז (נגד שדים ורוחות) ופרוייקט מילות הקרש שלנו יצא לדרך.


מידי פעם אנחנו תולים מילים חדשות, מוצאים עוד קרשים, הוספנו גם מסגרת שננטשה ברחוב. שיקום שכונות סטייל? אנחנו אוהבים...











אפילו הארוך נלכד (בעל כורחו) בשימחה ובוקר אחד ניקה, קרצף ותפעל את המזרקה הישנה שלנו.




נעדכן כשהקיר יתמלא.

Dec 9, 2012

רישמי ביקור בסטודיו

לפעמים האגו חזק מהאומנות. באתי להנות - לא להתעמת ולכן הרשומה הוסרה מהבלוג. חבל.

Sep 4, 2012

פצצת אנרגיה

My friend's home is packed with inspiring ideas. Liat is not afraid to experiment with color, texture, ceramic, knitting, recycling and repurposing. Below are a few instances of her talent.

ישנם בעולם מין טיפוסים כאלו שנולדו עם אנרגיות שמספיקות לשלושה אנשים. אין הרבה כאלה (למזלי! תארו לעצמכם  מראת פעלתנות מול העצלות הסטטית שלכם!) אבל הם כאן - מתהלכים ביננו עם חיוך גדול ושק מלא משימות שהושלמו. הזן הנדיר הזה מנצל כל רגע פנוי ליצירה, קריאה, בילוי, טיול, שיחה, סריגה, הצגה, מעורבות חברתית, וזה בנוסף לגידול ילדים, עבודת הייטק תובענית, ובישול אורגני.
מכירים? אני מכירה! וקוראים לה ליאת. בחלון הזדמנויות של שעה בין קרצוף שרותים והסעות לחוגים הגעתי לצלם את דירתה המקסימה, ואם התמונות קצת מטושטשות זה בגלל שרוב הזמן צחקתי מהסיפורים שלה - לדוגמא איך הילד בלע מגנט והרופא רצה להוציא אותו עם מגנט נוסף (אחלה רעיון - אבל בסוף זה יצא קצת אחרת...). ורק כשחזרתי הביתה והעברתי תמונות למחשב גיליתי ששכחתי לצלם תמונות מרחק. אז נתמקד בפרטים.

חיכיתי המון זמן לצלם את הבית של ליאת - תמיד נדמה לה שהוא לא מספיק מסודר, אבל אחרי חצי שנה של המתנה קיבלתי קריאה נרגשת בפייסבוק:

 · 

    • Nomi  מה קרה? יש לך חום?
      Sunday at 12:49pm ·  · 1

    • Liat Hod התפלק לי סדר מהידים. פתאום העברתי אותו מחדר לחדר והוא נשפך לי במסדרון ונזל לכל הסלון (טוב, לא לכל הסלון, לרובו)
      Sunday at 1:23pm ·  · 1

    • Revital Lan Cohen מה שמקסים זה שאת מזמינה רק את מיכל. ומה אני???
      Sunday at 1:26pm ·  · 1

    • Michal Steiner אני, גברת לן, מגיעה רק למקומות מסודרים ונקיים, בניגוד לאחרים שלא ננקוב בשמם.... ליאת, נשפך לך קצת סדר מאחורי הספות! מתי את פנויה? רוצה מחר? בואי נקבע לפני שישפך שם משהו אחר...
      Sunday at 2:01pm · 




אז רצתי לשם מהר וצילמתי כמה מכמנים. יש עוד כל כך הרבה, אבל הייתה לי שעה...
מבט מהכניסה אל פינת האוכל וקיר הפרחים שנומי שתלה

כמו שאתם רואים ליאת לא מפחדת מצבע

כניסה לבית (מבט מפינת האוכל) קיר סגלגל פינת קיר ירקרק והציור כמובן מעשה ידיה של נומי

שימו לב לדלת הכניסה וטכניקת הצביעה מעל הדלת - כמעט עד התקרה... סטארט אפ?
הנה עוד תמונה אחת (כי השמש הפריעה בתמונה הקודמת)


ונעבור למנורה. מנורת שקיות ניילון מעשה ידיה של ליאת

on and off
תראו את הסלים האלו - משקיות ממוחזרות. הסל הפיצפון היה אמור להיות סל מכולת, אבל לא הכל מצליח...


גם הפוף הקטן הזה נסרג משקיות ניילון



והנה היפניות (שליאת הכינה מקאפה וצבעה בסטודיו של נומי)


ומקרוב


נעבור לציפורים - סדין ישן של איקאה, מספריים ורגע פנוי voila

רואים את החיוך בזוית הפה? ליאת מתגנדרת בפרח צהוב
חלק יצאו קצת פינגווינים ועצה מליאת: אם אתם מתכוונים לגזור סדינים, אל תשתמשו בעט כמרקר...

עכשיו למטבח. פלטת עץ משעממת קיבלה חיים



במטבח תלויות הדמויות המקסימות של נומי
(ואם עוד לא שמעתם עליה - תתחילו כאן)


לצד הרצל, גולדה, בגין ודיין


ולסיום, עבודות הקדרות של ליאת (חלקן ממתינות לגלזורה) בהשפעת האמנית הסינית chen hongzhu



הבית של ליאת בעיני הוא הוכחה ניצחת לכך שלא צריך ממון רב ואפילו לא כישרון גדול (כפי שליאת מעידה על עצמה - אבל ביננו- היא סתם צנועה...) כדי ליצור בית יפה, ייחודי, שמח, וצבעוני. מה שכן צריך זה אומץ לנסות, סקרנות, וסרטוני הדרכה ביו-טיוב... אה, כן ואנרגיה של שלושה אנשים!


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...