קצרים - חלונות

משום מה אני נוטה לחשוב שאם לא סיימתי חדר מתחילתו ועד סופו, אין לי זכות להנפיק רשומה. איכשהו נדמה לי שזה לא הוגן להראות רק קיר אחד, רק פינה קטנה כשכל הבלגן נדחף לשניה לצד עלום של החדר, הרחק מעין המצלמה. אבל בעצם בימים אלו כשכל פיהוק מקבל דווח פייסבוקי, כל מחשבה תועה מתועדת לדראון עולם (במקום ללכת לאיבוד שמחה ומאושרת שאף אחד לא שמע אותה), בעצם למה לא?  

באמת למה לא? אז הנה מקבץ של דברים לא גמורים, פינות בחדר שאני עוד לא מעיזה לצלם בכללותו. מתוך ה"קצרים" האלו (שהם גם לא ארוכים - וגם נובעים מקצר מפריע) אפשר להבין את החיים בבית שכור.

נתחיל בזה שאני גרה בבית מקסים, גדול ומרווח! אני אוהבת אותו למרות שאינו שייך לי ומכיוון שאינו שלי את כל הדברים שמפריעים לי בו אני צריכה לשנות באופן יצירתי (בלי להזיז קירות, להחליף אריחים, להרים רצפות), או להחליט לא לראות (!!!) ומהי קבלה שלמה תוך התעלמות מחסרונות אם לא אהבה אמיתית? בעיני זוהי תמצית ההנאה מבית שכור!

הנה דוגמא: האדריכל שתכנן את הבית הושפע כנראה מסגנון הבניה האייכלרי בקליפורניה. אני מתה על בתי האייכלר - (Eichler homes) למעשה כמעט גרתי באחד בשהותינו בניכר ואילולא בריכת השחיה בחצר שהפחידה כל כך (דמיינו ילדים בני פחות מארבע בבית עם בריכת שחיה לא מגודרת!) הייתי יכולה לעשות V ברשימת הבתים הנחשקים שגרתי בהם. בתי האייכלר שנבנו בקליפורניה בשנות החמישים והשישים התאפיינו בקירות זכוכית גבוהים, חלונות תיקרתיים (skylight), פטיו, ובריכת שחיה. בביתי מופיעים כל המאפיינים פרט לאחרון... הבעיה היא שמזג האויר כאן מעט שונה ובית עשוי קירות זכוכית בישראל? מי צריך בריכה באמת, אנחנו שוחים בזיעה....
מה עושים?
בסלון למשל (בו יש חלון ע-צ-ו-ם מימדים, ארבעה חלונות נורמלים, שלישיית חלונות עליונים, ודלת זכוכית 1+4+3+1= המון!!) צמצמתי כמה שרק ניתן. תבינו - מראה ה- man cave, והבתים החשוכים האפלים דוחה בעיני, אני אוהבת אור ובהיר בעיניים, אבל לא בא לי להתהלך במשקפי שמש בבית.... את שלישיית החלונות העליונים שאורם מכה ברובצי הספות והכורסאות אחר הצהריים ציפיתי במפת שעוונית חמודה שמעולם לא מצאתי לה שימוש:

מפה, דבק דו-צדדי, והבעיה נפתרה. אה כן, גם טיפסתי על סולם 4 מטר עד קצהו.... פרט שולי....

כך נראית ההשתקפות על הקיר בשעות אחר הצהריים

וכך נראה החלון בשעות הבוקר

ואם תהיתם איך בדיוק תלויה המנורה, אז התמונה הבאה תבהיר (ושוב תודה לאבא על הפתרונות המדהימים, על הראש היצירתי, וידי הזהב!)

כבל ארוך אלכסוני ושני תופסנים תעשייתיים 

(הערה: לא הייתי בוחרת את המנורה הזו היום משום שהיא כל כך ידועה וצועקת "איקאה" מכל פרח וכפתור, אבל זה מה שקניתי מזמן וזה מה יש - לקח: קנו באיקאה דברים שימושיים ולא דגמים יצירתיים פופולרים שמעידים ההיפך הגמור על מי שרכש אותם....)

עם החלון הבא התמודדתי מיד עם הכניסה לבית.

לא אהבתי את העובדה שהחלון צמוד לדלת ואת חוסר הסמטריה שנוצר עם מיקום שולחן האוכל. הפתרון במקרה הזה הוכיח עצמו שימושי מאוד גם אם לא מקצועי.

קניתי דיקט צבעתי בצבע שחור (אם משייפים מספיק פעמים בין שכבה לשכבה - ממש לא צריך צבע גיר) וכיסיתי את החלון כך ששולחן האוכל יעמוד בדיוק במרכז הדיקט וייצור מראה סימטרי ככל האפשר.

הנה כך:

טוב, גם סידרתי קצת ....

הוספתי מדף ישן שגם תוחם את הלוח וגם מוכיח עצמו שימושי מידי ארוחה. ואם מישהו מתלונן על פירורי גיר יחד עם המלח, נו, באמת... בגיר יש סידן!

צמד המלחיות

המפיות איך לא? מ urban outfitters 

עם זה אני יכולה לחיות.
יתר החלונות קיבלו וילון פשוט. תסכימו איתי שארבעה חלונות בחדר זה די והותר, לא?

דלת היציאה לגינה קיבלה טיפול כליבה. טיפול מה? תשאלו. כליבה! אתם רציניים? לא יודעים מה זו כליבה?
גם אני חשבתי שזו מין קללה נקיה כזו, אבל יצא שטעיתי.
כליבה - החליט ויקימילון היא "מכשיר המורכב ממסגרת עץ או מתכת שאליה מחובר בורג. המכשיר נועד להידוק קרשים למשטחים לצורך ייצובם."
לא רק ויקי, גם אבא שלי ידע מה זה והתגבר על הנישה החד צידית בקיר הסמוך לדלת היציאה בעזרתה. הנה כך:

ועד הקצר הבא...

השפה המיוחדת של אורי A room of his own

Little guy's room remained unoccupied for months. For some reason he kept choosing to sleep and play elsewhere... but when my back started to ache from nightly visits to his toddler bed, while my  toddler of a prince stretched comfortably in my queen size bed, I had to put an end to it once and for all. Yes, I love it when he crawls up to our bed on Saturday mornings or steals a few more cuddly moments on busy hectic school days, but my bed is my castle! Castle... castle... there's a thought for you.... What if I made a beautiful interesting room for little guy? He'll have a new castle/battlefield/tent/playground, and I will get my bed back.....

Scroll down to see what I did.

קטנצ'יק הוא ילד מיוחד - מכל הבחינות. יש לו קצב משלו, סגנון התפתחות משלו, עולם משלו, ושפה משלו. נכון, נכון, דויד גרוסמן הוא זה שכתב את הספר השפה המיוחדת של אורי, אבל קטנצי'ק שלנו שחולק עם גיבור הסיפור הן את השם והן את השפה, אחראי על ספרי ההמשך...

לשפה של קטנצ'יק קוראים אינגלו - שילוב של English ו - Hebrew. את השם המציא במהלך משחק בפארק עם ילדה סינית מיניאטורית שפגש. אחרי כמה דקות משחק בכדור והמון פנטומימה חזר אלי נרגש והודיע לי שהוא כבר יודע אינגלו. זה היה לפני יותר משלוש שנים וכעת לאחר החזרה לישראל האינגלו מתחילה להתמוסס ולהתעברת, אז רגע לפני ההתאדות - הנה ההזדמנות האחרונה שלכם ללמוד אינגלו מדוברת.

לדוגמא: קטנצ'יק מתארגן ללכת לגן ומבקש לצאת החוצסייד עם הבוקסה שלו והדובר כיקוז היום יום שישי.

מה, לא הבנתם? 

הנה תרגום:

חוצסייד = outside

בוקסה = box וקופסא

דובר = דובי ו- bear

קיקוז = כי ו - cause

עכשיו נסו שוב

קטנצ'יק מבקש לצאת החוצה עם הקופסא והדובי כי היום יום שישי (ומותר להביא לגן צעצועים ביום זה)

רוצים עוד? 

לא שמים גלופה על לגל

נו באמת...

גלופה = glove וכפפה

לגל = leg ורגל

מה לא ברור? לא שמים כפפה על רגל (ואם כן- כנראה שזה גרב....)

אחרון חביב :
יצאנו לפארק והיה שם ברדק ואיש עם תעתוע.
ולפני שתחשבו שקטנצ'יק אכל פטרית הזיות להלן תרגום
ברדק = ברוז + duck
תעתוע = tattoo + קעקוע

כעת השלימו: ______________________

אפשר להמשיך בלי סוף - ומילון אבן-שטיינר (הא הא) עוד יכתב בעיתו, אך הבה נתמקד בעניין שלשמו התכנסנו:

מכיוון שהכל אצל קטנצ'יק קצת שונה ואחר, גם עיצוב החדר שלו היה צריך לעמוד בסטנדרט משל עצמו. הצבע - פשרה בין הצהוב הזועק שקטנצ'יק רוצה והלבן הרגוע שאמא מעדיפה, הגאדג'טים - ארון - אבל עם טוויסט, מיטה - אבל גם אוהל, יחידות אחסון - אבל מיוחדות. וזה מה שיצא לנו:

נפצח בתמונות ה"לפני":

sorry about the poor quality of the snapshots -
I was in a hurry and as usual I stated the makeover
without taking the "before" snapshots, only
hours into the work did I remember to take them

אז ככה, קניתי קרוב לטון צבע שמן לבן על בסיס מים ידידותי לסביבה וצבעתי וצבעתי וצבעתי, כל מה שלא זז בחדר (קצת בטעות גם את מה שזז...תי). שכבה ראשונה, שכבה שניה, שכבה שלישית נמרחו בעוז תוך קללות נמרצות ושליחת מכתבי איום דמיוניים  בניסוחי רחוב צבעוניים ליצרניות הצבע האקולוגיות שהקו ה"ידידותי" שלהן ש-ק-ו-ף! כן, המלך עירום!

ואחרי שקנווס החדר הלבין בבוהק מסנוור התחלתי במלאכה האהובה עליי ביותר: נגיעות צבע. נגיעה ראשונה כסא נדנדה צהוב

נגיעה שניה, הארון. מן הבלוג הנחמד  הזה שנכתב על ידי אמריקאית חביבה וחובבת בובות נייר הורדתי תמונות בגדים של בובים ובובות. לאחר הדפסה, הדבקה על קרטון ביצוע, וחיתוך מדויק, הצמדתי אותם לארון בדבק סקוץ'. פשוט ומשדרג (למרות שקטנצ'יק התלהב מזה בדיוק שתי דקות... נו טוב you win some you lose some).

 print the clothes of your choice from this site, tape them onto a firm surface, cut and attach Velcro onto the closet and the figure

Meet Jim and Mark - the models

הנגיעה השלישית הייתה הפשוטה ביותר - סידור החפצים של קטנצ'יק. מכיוון שחדר המשחקים נמצא במרתף ובו מבלים החבר'ה רוב הזמן, יכולתי לבחור חפצים רכים יותר ומבלגנים פחות לתצוגה ומשחק בחדר השינה- בובות ודובים, ספרים אהובים ועוד צעצועים המתאימים יותר לשעות הערב הרגועות טרם שינה (זה נשמע כל כך מהפנט שהייתי חייבת לכתוב את המשפט המופרך הזה...)

tin toys

את צעצועי הפח אספנו הארוך ואני בשנות התשעים, ומכיוון שלא הקפדנו להרחיק אותם מהילדים הם הסמרטטו, התקלקלו, ובעיקר סיפקו שעות של
בילוי והנאה

recognize this bench? it used to be green, and I loved it in that color, but one of the great things about second hand furniture
is that you can paint them without scruples to accommodate to your current whim. In this room I needed the bench to blend into
the wall, so white was the natural choice. who knows what color I'll choose tomorrow

pillow- Urban Outfitters

נישה קטנה בקיר ובה גרים 

בקומה הראשונה גרה סבתא זקנה עם...

סבא וכל חיות החווה שלהם (גם פילים, זברות, ג'ירפות ואפילו תנין יש בחווה - כי ככה זה בחוות...)

בקומה השניה קופסת סכו"ם חביבה שפעם מזמן העתקתי עליה ציור ילדים. ושכנתה היא לא אחרת מאשר

הגברת הזקנה שגרה בנעל

ובקומה השלישית ג'סי ודובי ממתינים לבאז

הגענו לנגיעה הרביעית אז אפסיק למספר למען העדר הסדר הטוב!  המיטה. את יחידות האחסון האלו הכרתם כבר כאן, אז אוותר על הוראות הכנה. באחת מן היחידות, שמוקמה בדיוק מעל המיטה התקנתי (נו טוב, על מי אני עובדת? אבא שלי התקין...) בסיס רגל שולחן איקאה. הרגל מוברגת אל הבסיס ומהווה מוט לאוהל הצהוב של קטנצ'יק. קל להרכבה, קל להסרה, ובעיקר זהו פיתוי בלתי נשלט להכנס למיטה.... תחשבו על זה!

If you want your kids to rush to bed at 8 o'clock (or even sooner....) you need to get yourselves an ikea table leg. Seriously! Here's what I did: I screwed the base of the leg onto the wall above my kid's bed, Covered it with a storage pod (if you don't feel like it, just leave it as is, or paint a flower or something around it), and attached the leg (it's easy to clasp it in or out). I stretched a cotton fabric over the bed, and a simple tent provided gasps of happiness and hours of play. When the game was over, I simply removed the leg and stored it under the bed.

פופר (הכלב) והפנס כבר ממתינים ללילה...

את נגיעת הצבע הבאה מצאתי ברחוב.

לא אומרים איחס על זבל

שיפדתי את החרוזים וצבעתי

והנה מתלה ברוח התקופה (כלומר בטאץ' נורדי) לחדרו  הקט של הקטון.

חדר קטן מוקף גינה יפה

חדר עבודה work space

Our home office is really small, actually "tiny" would be a better word. When we first moved in I seriously wanted to convert it into a walk-in closet, but I was out-voted. We ended up crowding one small room for the most part of the day (and night) and as time went by I learned to like this coziness, this sense of togetherness where every member of the family with their own electrical device sit in the same room, minding their own business... Yes we are a gadget infested family, and oh, do we cherish our electronics... but we do it together in a really small place and that has to count for something, right? Scroll down for some photos and captions.

סוגיית פינת עבודה לעומת חדר עבודה נידונה להשאר פתוחה במשפחתנו. הארוך דוגל בפינה פתוחה במרכז הבית - "זו הדרך היחידה" הוא נואם לכל מי שרק עושה קולות של מקשיב "לפקח על תכני המחשב כשילדים משתמשים בו." גדולצ'יק בתגובה מהנהן ברצינות, לופת את לפטופו התפוחי ומסתגר בחדרו.... "בנוסף" ממשיך הארוך בהרצאתו, עיניו תרות אחר קהל חדש "יש משהו מבודד מאוד בעבודה בחדר סגור, בעוד שבמרכז הבית העובד המסור מתעדכן בכל הנעשה, מאזין לקולות, וקרוב יותר לילדיו."   עכשיו הגיע תורו של "הקהל החדש"  הלא הוא קטנצ'יק לסגת בזהירות במורד המדרגות לחדר המשחקים - הרחק מעינו הפקוחה של הנואם ש"עושה לו חור בראש". נותרתי אני - קהל חד ספרתי ולא אוהד בעליל. מכינה לעצמי כוס קפה, מתאמנת על מבט מתעניין ומתיישבת מול הארוך - עיני צדות קורי עכביש בפינת התקרה ופתקית מנטלית זעירה  נרשמת לה בנבכי מוחי, מצטרפת לשלל אחיותיה המתוייגות תחת "לנקות בהזדמנות ראשונה!" 

אז איפה היינו? אה, בהרצאה. שיחת טלפון מחו"ל גודעת את השלב ה"בעד פינת עבודה" של ההרצאה, ובעוד הארוך מנהל את העולם בדציבלים אסורים, אני והקפה מנהלים שלב "בעד" נוסף. בעד החלטי וסופי וחד משמעי - בעד חדר עבודה סגור!

אחרי התנסות ארוכה באופצית פינת עבודה במקום מרכזי בבית (הול במקרה הראשון, ופינת אוכל שעברה הסבה במקרה השני) אני בעד חדר עבודה נפרד, ואם אפשר גם מבודד. למה?

1. כי נפרד ומבודד אומר שהוא  גם כנראה רחוק מן המטבח
2. כי בניגוד לאחרים, אותי מקפיצים כל צליל והמיה דקה ושורפים כליל חוטי מחשבה שעוברים בראשי ולו רק במקרה
3. כי מילא חוטי מחשבה... חוטי חשמל משתרגים זה לא משהו שבא לי לראות מכל זוית בבית
4. כי כניסה לחדר עבודה - משמעה תחילת עבודה
5. כי אצל הארוך עוצמת הקול בשיחות הטלפון נקבעת על פי מרחקו הפיזי מן הדובר בצדו השני של הקו. כן, קחו עוד שניה  לעכל את המשפט הקודם ואז תוכלו להבין את המשפט הבא
6. לחדר יש דלת!

כמובן שאילוצי מרחב מכתיבים לעיתים התארגנות אחרת, ורוב חיי הבוגרים עברו בדירות צפופות שאפילו המילה פינה קיבלה בהן משמעות של פנטהאוז... אבל אם יש חדר מתאים - למה לא?

במקרה שלנו- המבנה המוזר של החדר האמור הכתיב את שימושו.

הנה מידות החדר - כדי שתבינו את קוטנו...
קיר שולחן 4 מ'
קיר חלון - 90 ס"מ
קיר מקביל - 1.80
קיר אלכסון - 2 מ'

הבנתם?

ולכן הדיירים הקודמים השתמשו בו בעיקר לאחסון, וכך הוא נראה בעבר

before

זהו החדר הכי קטן בבית ובמחשבה שניה אולי הייתי צריכה לבחור בחדר הכי גדול מפאת העובדה הכואבת שלא ניתן להתכחש לה: לפחות שלושה מבני הבית נמצאים בו רוב שעות היום והלילה...
מספיק לקשקש - כך נראה החדר היום

a look from the corridor

The writing on the wall is in Yiddish - a mix of German and Hebrew
It says "Di Kleine Studio" which means a small work space

למה יידיש? ככה!

המילים "די קליינע" מזכירות לי את סבתא רות - שאומנם לא ממש הסתדרה עם יידיש אבל גרמנית הייתה לה שפת אם. את כל מכתביה לאחותה הגדולה ריטה, שבחרה לחיות באנגליה, הייתה חותמת במילים "רות די קליינע."
את סבתא רות תוכלו לראות בתמונה הזו, במובייל שתלוי מעל שולחן העבודה שלנו.

 one of my favorite photos is the black and white one of my  German great-grandmother smoking a cigarette with such pleasure
I think it was taken in the 1920's 

 These clipboaords are great to hang schedules and important notes 

הסתרתי את לוחות הזמנים שלנו בתמונות האלו, שנלקחו מלוח שנה ישן (2004). התמונות כל כך יפות שלא בא לי להסיר אותן..

לוח השנה הזה הוא הומאג' ללוח השנה שצייר רושקביץ בשנת 1947

על המדפון הארוך והצר אפשר להניח מעט פיצ'יפקס

או הרבה...

על הקיר האלכסוני (ראו מפה...) תלויה תצוגה שימושית של כלי כתיבה: מחקים, עטים, עפרונות, מחדדים ומרקרים

These containers are perfect for pencils, markers, pens, glue, etc. They are always handy and in view

ועל הקיר הפצפון הסמוך לדלת - מעמד עיתונים

ולשם מה לנו מעמד עיתונים אם לא לשימוש הנשגב הבא?

מבט קטן אל לוח השעם הורדרד (חתכתי לוח שעם ישן מן המסגרת שלו לפי מידות מסגרת יפה יותר שמצאתי ברחוב(!!!) וצבעתי בצבע ספריי)

cork board - I cut the cork to fit an old frame I found and sprayed it with pink spray paint (it was supposed to be fuchsia, but I must have bought the wrong color...)

מכיוון שהחדר כל כך קטן רציתי לנצל כל שטח אפשרי ולכן החלל הקטן מאחורי דלת הכניסה לחדר משמש לתלית תיקי בד ועל הרצפה מונח סל ובו בגדים הממתינים לגיהוץ (שימתינו!).

אוי, כמעט שכחתי את הפח (אני מצלמת הכל היום...)
הוא היה די מכוער, לא היה מה להפסיד. צבעתי, שייפתי, והנה פח עם מסר.

ואם בחללים קטנטנים ענייננו, הנה כמה תמונות לסיום: המבואה לביתנו - מטר וצ'ופצ'יק של קיר אלכסוני שכמעט בלתי אפשרי לצלם - לפחות ניסיתי...

 את הטפט הדבקתי לבד - בחיל ורעדה שהפכו לחדווה וצהלה כשהבנתי שזה לא כל כך מפחיד ואפילו די כיף להדביק טפטים

תודו שלא ראיתם פס חיבור....

שניה לפני שהחורף נגמר - מטריות (הורודה מאיקאה ומטריית נדי מטיול ישן נושן לצרפת)

וצעיפים (שקופלו לכבודכם)

ולכל אלו שהתלוננו בכתב (בלוג, פייסבוק, אימייל) ובעל פה על מיעוט הרשומות בזמן האחרון - אני מברכת אתכם על חדות האבחנה, מכה על חטא, ומהכרות עמוקה עם עצמי - לא ממש מבטיחה להשתפר בקרוב.... (אבל מבטיחה להשתדל).