שלושה חודשים בדיוק. שלושה חודשים בארץ הקודש, פלסטינה, ישראל. שלושה חודשים בכפר סבא, שלושה חודשים אצל ההורים שארחו אותנו באהבה שרק הם יודעים לתת, שלושה חודשים של שמחה ועצב, בלבול ובהירות מוחלטת, שלושה חודשים של טלטול בין "תראה כמה טוב לילדים, הם פשוט פורחים כאן" לבין "מה עשינו? מה נחת עלינו? לכאן רצינו לחזור?"
אלטנוילנד - ארץ ישנה חדשה - סיכום מדויק של תחושות התושב החוזר. נדמה לו לתושב שהוא מכיר את הארץ - הלא נולד כאן, גדל כאן, ובעיקר התגעגע לכאן - אך עם הגיעו מגלה התושב לחרדתו כי התבלבל קצת. הנוסלטלגיה ערפלה דעתו ומיסכה ראייתו. חום הקיץ העדין שלווה תמיד בים שקט ובאבטיח צונן בחלומותיו - התגלה כמפלצת לחה שמייצרת גלונים של מי מלח מיוזעים מבלי שאפילו הגיע לחוף. הישירות אליה ערג בקליפורניה הסטרילית והמנומסת היא לא אחרת מאשר "מיכלי, השמנת קצת, לא?" הבוטה (נו טוב, הבנתם שהתושב הוא בעצם תושבת...). האופי החם והתוסס אליו התגעגעה התשבז"ית קורם עור וגידים בדמות נהג מבוהל שנכנס באוטו הקטן שקיבלה מחמותה (תודה הדי!) כי שכח שבאדום עוצרים... ובדמות קופאית אדישה בסופר שמקפיצה את ענבי התשבז"ית לפיה תוך העברת מוצרים וברור קודים. נו טוב.
התשבז"ים מבקרים במשרד הקליטה להבין זכויותיהם (כלום!), עוברים במשרד הפנים, ביטוח לאומי, קופות חולים, בתי ספר, רישום בעיריה, שיפוץ, מעבר דירה, ועוד כהנה וכהנה מגדנות של התחלה ולאט לאט מבינים שז-ה-ו - הם כאן. שנת הלימודים מתחילה - קטנצ'יק שעלה לכיתה א' מבסוט עד הגג, שמח ופורח בבית הספר הדמוקרטי. גדולצ'יק (שעלה לחטיבה) לא מבין איך בית ספר יכול להיות כל כך מכוער (גם אני לא!) ולמה המורות צועקות - אבל גם הוא מתאקלם ואפילו מתחיל להנות.
רק הארוך ואני (לא שם טוב לספר?) עדיין יושבים על הגדר ומנתחים את המצב. אני אוהבת לנתח, אבל לא על גדרות - עדיף בבית קפה או בחנות יפה, אז השארתי את הארוך ויצאתי להתאקלם ולהתאוורר במקומות יפים ואהובים כמו "יד אחרת" של רבק'לה רובל בעין חרוד (מאוחד).
הפריט הכי יפה שקניתי אצל רבק'לה הוא שידת מגירות המעבדה הזו
זה כבר שלי! אתם תלכו לבקר את רבק'לה ותמצאו לכם דברים יפים משלכם...
קשה להחליט מה רוצים מתוך כל המבחר העצום הזה
אמרתי כבר אלטנוילנד? החדש והישן זה לצד זה, רבק'לה וקארה, קליפורניה וישראל, מציאות לעומת נוסטלגיה, והתמודדות עם הכאן והעכשיו.
אלטנוילנד - ארץ ישנה חדשה - סיכום מדויק של תחושות התושב החוזר. נדמה לו לתושב שהוא מכיר את הארץ - הלא נולד כאן, גדל כאן, ובעיקר התגעגע לכאן - אך עם הגיעו מגלה התושב לחרדתו כי התבלבל קצת. הנוסלטלגיה ערפלה דעתו ומיסכה ראייתו. חום הקיץ העדין שלווה תמיד בים שקט ובאבטיח צונן בחלומותיו - התגלה כמפלצת לחה שמייצרת גלונים של מי מלח מיוזעים מבלי שאפילו הגיע לחוף. הישירות אליה ערג בקליפורניה הסטרילית והמנומסת היא לא אחרת מאשר "מיכלי, השמנת קצת, לא?" הבוטה (נו טוב, הבנתם שהתושב הוא בעצם תושבת...). האופי החם והתוסס אליו התגעגעה התשבז"ית קורם עור וגידים בדמות נהג מבוהל שנכנס באוטו הקטן שקיבלה מחמותה (תודה הדי!) כי שכח שבאדום עוצרים... ובדמות קופאית אדישה בסופר שמקפיצה את ענבי התשבז"ית לפיה תוך העברת מוצרים וברור קודים. נו טוב.
התשבז"ים מבקרים במשרד הקליטה להבין זכויותיהם (כלום!), עוברים במשרד הפנים, ביטוח לאומי, קופות חולים, בתי ספר, רישום בעיריה, שיפוץ, מעבר דירה, ועוד כהנה וכהנה מגדנות של התחלה ולאט לאט מבינים שז-ה-ו - הם כאן. שנת הלימודים מתחילה - קטנצ'יק שעלה לכיתה א' מבסוט עד הגג, שמח ופורח בבית הספר הדמוקרטי. גדולצ'יק (שעלה לחטיבה) לא מבין איך בית ספר יכול להיות כל כך מכוער (גם אני לא!) ולמה המורות צועקות - אבל גם הוא מתאקלם ואפילו מתחיל להנות.
רק הארוך ואני (לא שם טוב לספר?) עדיין יושבים על הגדר ומנתחים את המצב. אני אוהבת לנתח, אבל לא על גדרות - עדיף בבית קפה או בחנות יפה, אז השארתי את הארוך ויצאתי להתאקלם ולהתאוורר במקומות יפים ואהובים כמו "יד אחרת" של רבק'לה רובל בעין חרוד (מאוחד).
הפריט הכי יפה שקניתי אצל רבק'לה הוא שידת מגירות המעבדה הזו
זה כבר שלי! אתם תלכו לבקר את רבק'לה ותמצאו לכם דברים יפים משלכם...
קשה להחליט מה רוצים מתוך כל המבחר העצום הזה
כשיוצאים מהחנות מגלים את הכיתוב הבא. לא יודעת על זה כלום, אבל אשמח אם מישהו יוכל לספק הסבר
פלאי הטכנולוגיה פסחו על "יד אחרת" אז לא תוכלו לבקר באתר החנות, ולמען האמת ממש כדאי להתקשר לפני שבאים ולודא שאכן פתוח 052-3700973
מה שכל כך נחמד בחנויות יד שניה ועתיקות היא העובדה שהפריטים בחנות עמדו במבחן הזמן, מה שלא ניתן להגיד על המקום הבא. "קארה" Kare היא חנות מקסימה אבל לפני שמתחילים למלא את הבית בפריטים מודרניים עכשווים שאלו את עצמכם אם הפריט שאתם עומדים לרכוש אכן עומד במבחן הזמן. אם נדמה לכם שלא, יש בקארה גם פריטים אלמותיים. תתמקדו בהם.
אמרתי כבר אלטנוילנד? החדש והישן זה לצד זה, רבק'לה וקארה, קליפורניה וישראל, מציאות לעומת נוסטלגיה, והתמודדות עם הכאן והעכשיו.
כמה טוב שבאת הביתה בית זה .....מיכלי זה מרגיש כמו בבית לקרוא את הבלוג המקסים שלך. מירי
ReplyDeleteנהדר לראות שחזרת לעצמך - טיולים בין חנויות מיוחדות וציניות למכביר :)
ReplyDeleteכבר מתגעגעים אליך מאד, לפחות יש לי את הבלוג שלך כדי לעקוב על ההתאקלמות מחדש של התשב"זים (שם מעולה!!).
המון בהצלחה לכולכם וברכת שנה טובה שלוחה אליכם מעבר לים
What a great Blog. I don't know you, but enjoyed reading your blog. please continue to write and tell us, about the beautiful places in Israel, so when I'll come for a visit I can go there.
ReplyDeleteGood Luck
Batia, SF
ברוכים הבאים!
ReplyDeleteאכן מבלבל.... ולא פשוט לחיות בארצנו הקשוחה, כשיודעים שאפשר גם אחרת...
אנחנו חזרנו לפני 3 שבועות מביקור משפחתי בקנדה,ומשום מה הפעם היה לי ממש קשה לחזור..וזו לא פעם ראשונה שאני שם...(משפחתי -כי האיש שלי נולד בטורנטו ,ועלה ארצה לפני 23 שנה...)
ויש אנשים שחושבים שהוא "משוגע, שעשה עליה ארצה..
אז מבינה לליבך ,ומאחלת לכולכם הסתגלות קלה ומהנה.
תודה על ההמלצה על החנות של רבקל'ה ,נראה לי שחוה"מ סוכות הוא יופי של זמן לבקר.)
דליה ב
וכמובן ,יופי שחזרת לכתוב,...
אוי, לא קלה ההתאקלמות הזאת, אה? זה מצחיק, לפני כמה זמן מצאנו בבית של ההורים שלי איזו עבודה שעשיתי כילדה, בחו"ל. שם אני מתארת את ארץ ישראל כמקום הכי מדהים עלי אדמות, בין השאר כי "כולם חברים של כולם, ונהגים מדברים אחד עם השני בלי להכיר", משהו כזה... :) אני מקווה שתצליחו להתאקלם ולהישאר קליפורנים עדינים ושלא תתחספסו ותגדלו מרפקים ותתחילו לדחוף בתור. ;-))
ReplyDeleteSo happy to be getting a blog post from you! Ran and I were both reading and laughing at your witty post, all SO true : )
ReplyDeleteCalifornia misses you back! browsing the goodwills is not the same without you...nice to learn about these shops in ISR, curious to see what else you're going to find there....
תודה לכולן על התגובות. אז ככה: מירי - אני כל כך מתגעגעת!, שירלי - היה ברור שאת מכולן תעלי על כל העקיצות והסרקזם... בתיה - תודה רבה, מבטיחה להמשיך לעדכן ונדמה לי שנפגשנו פעם, דליה - תודה על ההבנה וההזדהות, וכן, חול המועד זה זמן מצוין לדעתי, לא תתאכזבי! חגית - זה בדיוק מה שהבן שלי אמר על ישראל, ואני באמת מקווה שלא נגדל מרפקים... ואחרונה חביבה ענת - גם מתגעגעת ושמחה לשמוע שאת מסתובבת בלעדי בגודוויל. יש מציאות טובות בזמן האחרון?מקווה להתראות כשתגיעו לביקור
ReplyDeleteמקסים כתמיד!!!
ReplyDeleteלאור העובדה שקיבלנו את המפלצת כמורה החדשה של יואבי.... אותך אני תמיד זוכרת (-:
חג שמח ושנה טובה! אין כמו לחגוג חגים בארץ...
שמעתי את החדשות מרויטלי. זה באמת כל כך גרוע רונית? קיויתי שהיא השתפרה משנה שעברה. בכל מקרה, אנחנו עשינו תקדים כשעברנו לכיתה אחרת, אז עכשיו הכל פתוח. תוכלי לנסות, אם יגיעו מים עד נפש... בהצלחה ושנה טובה
ReplyDeleteמיכל, איזה כייף שוב לפגוש אותך, עם כל הצחוק וכל הציניות. סאניווייל מתגעגעת אלייך וגם אני. נורא כייף שוב לקרוא את הבלוג שלך ולפחות לדעת מה מחכה לנו בכוון ההפוך. נשמע לא פשוט החזרה אך בהחלט אפשרי. את הבית שלך, המעוצב אני מניחה על ידך, אני כבר ממש מחכה לראות. וחוץ מזה,אשמח לגלות עוד כל מיני מקומות נחמדים שכאלה. מאחלת שנה טובה
ReplyDeleteאסנת
תודה אסנת, אתם מתכוונים לחזור בקרוב? מקווה שנתראה בקרוב - אולי כשתגיעו לחופשה? מבטיחה רשומות על הבית שלי בקרוב - כרגע עוד הכל בבלגן...אבל מתחיל כבר לקבל צורה
ReplyDeleteלא להאמין אבל הפוסט שלך הזכיר לי את אותם חבלי קליטה שנתקלנו בהם אנחנו כשחזרנו מהולנד בשנת 1973 אחרי 5 שנים בגולה. כנראה ששום דבר לא השתנה כאן ואולי גם ביציבות הזאת יש משהו פוזיטיבי. לא בטוחה, אבל שיהיה... שנה טובה
ReplyDeleteבאמת מדהים. דני סיפר לי על קצה המזלג על הקשיים וזה נשמע דומה באופן מפחיד... מה שהכי בעייתי בעיני היא העובדה שבעוד מספר חודשים כבר לא אראה משהו יוצא דופן בהתנהלות הדברים כאן,דרכו של עולם
ReplyDeleteשנה טובה גם לך
תודה על הסיור המעניין והתמונות היפות מאלטנוילנד. פעם חזרתי משליחות של כמה שנים באירופה, כך שאני יכולה מאוד להזדהות עם ההרגשה הקשה של הנחיתה פה. זה לוקח שנה...אח"כ כבר מתרגלים לחום, לדביקות, לישירות הבוטה. ואולי לא ממש מתרגלים אבל שוכחים שאפשר גם אחרת. מאחלת לך שיקח לכם פחות!
ReplyDeleteתודה יעל. אומרים שלוקח שנה להתאקלם, אבל גם אומרים שתמיד נותר געגוע לדרך שלא בחרת, כלומר להשאר בחו״ל. ובאמת הלואי שיקח לנו פחות ...
ReplyDeleteאז ככה זה מרגיש כשחוזרים ?
ReplyDeleteאנחנו בבקור כאן בארץ ואוטוטו חוזרים שוב לשם ומתישהו גמנחנו נעשה את הכיוון חזרה על ממש. בהצלחה. ושנה טובה
שנה טובה גם לכם! כן ככה זה מרגיש, ויש רגעים קשים מאוד ושמחים מאוד ומבלבלים מאוד, מה שבטוח זה שהכל מאוד! אני כבר מחכה לתחושה המינורית של בסדר... נשמע קצת מגומגם, אבל זו בערך התחושה. בהצלחה, מתי אתם צפויים לחזור?
ReplyDeleteמיכל, קודם כל את כותבת מאוד יפה, קצת ציני, קצת סרקסטי והרבה הרבה אמיתי.
ReplyDeleteמקווה שתתאקלמו מהר, ומאחלת לכם רק טוב.
שנה טובה ובריאה.
איילה.
תודה רבה אילה, ושנה טובה ובריאה (כי באמת זה הכי חשוב) גם לך ולבני משפחתך
ReplyDeleteההתאקלמות מהירה :)
ReplyDeleteהשידה שרכשת יפהפיה!!!
thanks Gonnabe40, from already41....
ReplyDelete