רשומה מקסימה - תודה רבה! מעניין איך שהרגשת את העבודות שלה, אני מכירה אותן ותמיד נראו לי דוקא מאוד שיפוטיות ואלו שראיתי ב'לייב' מלאות כאב כזה חד שמושך-מרחיק אותך מהעבודה. מרתק לראות את החוויה השונה שבצפייה בסטודיו שוב, תודה
מיכל יקרה, מרוב לחץ בעבודה לא יצא לי לקרוא את הפוסט המקסים שלך עד היום. תודה לך על המחמאות שחלקת לי, אני ממש שמחה לדעת שיש מי שמקבל את ההמלצות האמנותיות שלי בשיא הרצינות, כמוך. כתבת על חיה כל כך יפה וכל כך נכון והצילומים- ובמיוחד הקלוז-אפ'ס הם מלאכת מחשבת. אני מתכוננת כבר המון זמן לקפוץ לבקר אותה בסטודיו אך תמיד יש מחויביות קודמות ואילוצים למיניהם והנה את, מחליטה, נוסעת, רואה וגם כותבת. אני ממש מקנאה
וואו, מדהים. אני אוהבת סיפורים כאלה, שבהם כל כך ברור מאיזה אדם נובעת היצירה.
ReplyDeleteתודה חדוה, הסיפור הוא ההתרשמות שלי, אבל את התמונות של חיה, פשוט צריך לראות - המימד ומשיחות הצבע עושים את כל ההבדל.
Deleteהציורים מקסימים!!
ReplyDeleteבכל ציור יש רגש קטנטן שישר מתחברים אליו :)
מסכימה איתך לגמרי לגמרי, ליטל
Deleteאיזו חוויה נהדרת! והציורים פשוט חודרים עמוק לנשמה. מרתק. תודה ששיתפת
ReplyDeleteתודה אילת, זה אפילו עוד יותר מרשים מקרוב....
ReplyDeleteאהבתי את התמונות, בעיקר משום שראיתי אותן דרך העיניים שלך ודרך הסיפור שסיפרת
ReplyDeleteוואו, מדהים. חייבת להגיע לשם ומיד. תודה רבה על השיתוף!
ReplyDeleteממש טור עיתונאי, מיכל! התמונות מדהימות והסיפור מרתק. מאד נהניתי :))
ReplyDeleteתודה שירלי!
Deleteרשומה מקסימה - תודה רבה! מעניין איך שהרגשת את העבודות שלה, אני מכירה אותן ותמיד נראו לי דוקא מאוד שיפוטיות ואלו שראיתי ב'לייב' מלאות כאב כזה חד שמושך-מרחיק אותך מהעבודה. מרתק לראות את החוויה השונה שבצפייה בסטודיו
ReplyDeleteשוב, תודה
באמת ראיה שונה משלי, לי נדמה שדווקא חוסר השיפוטיות הזו מעודדת שיפוטיות שלנו כצופים... כמובן שכמו תמיד "הכל בעיני המתבונן" תודה על זוית הראיה שלך :) מ
Deleteמיכל יקרה, מרוב לחץ בעבודה לא יצא לי לקרוא את הפוסט המקסים שלך עד היום. תודה לך על המחמאות שחלקת לי, אני ממש שמחה לדעת שיש מי שמקבל את ההמלצות האמנותיות שלי בשיא
ReplyDeleteהרצינות, כמוך. כתבת על חיה כל כך יפה וכל כך נכון והצילומים- ובמיוחד הקלוז-אפ'ס הם מלאכת מחשבת. אני מתכוננת כבר המון זמן לקפוץ לבקר אותה בסטודיו אך תמיד יש מחויביות קודמות ואילוצים למיניהם והנה את, מחליטה, נוסעת, רואה וגם כותבת. אני ממש מקנאה
נהנתי כ"כ מכתיבתך , מתאורייך החיים עד כדי הרחת הצבע וממש חויתי את שחוית את בסטודיו של אשה-ציירת מופלאה זו
ReplyDeleteהפסדתי את הרשומה
ReplyDeleteעל מה המהומה
חבל
עוקבת אחרייך בשמחה, עפרה
תודה עפרה. נשמור על המהומה באופן פרטי... בכל מקרה ממש בקרוב פוסט נוסף וצבעוני מאוד
Deleteאת משהו!.. לא התכוונתי לחטט ובעצם הבנתי לבד
Deleteוהפרטים לא חשובים
ק ד י מ ה ל ב א ו ת
צודקת :)
Deleteאני גם במאחרים ובתוהים... אז אחכה בסבלנות לרשומה הבאה
ReplyDelete:-)