משום מה אני נוטה לחשוב שאם לא סיימתי חדר מתחילתו ועד סופו, אין לי זכות להנפיק רשומה. איכשהו נדמה לי שזה לא הוגן להראות רק קיר אחד, רק פינה קטנה כשכל הבלגן נדחף לשניה לצד עלום של החדר, הרחק מעין המצלמה. אבל בעצם בימים אלו כשכל פיהוק מקבל דווח פייסבוקי, כל מחשבה תועה מתועדת לדראון עולם (במקום ללכת לאיבוד שמחה ומאושרת שאף אחד לא שמע אותה), בעצם למה לא?
באמת למה לא? אז הנה מקבץ של דברים לא גמורים, פינות בחדר שאני עוד לא מעיזה לצלם בכללותו. מתוך ה"קצרים" האלו (שהם גם לא ארוכים - וגם נובעים מקצר מפריע) אפשר להבין את החיים בבית שכור.
נתחיל בזה שאני גרה בבית מקסים, גדול ומרווח! אני אוהבת אותו למרות שאינו שייך לי ומכיוון שאינו שלי את כל הדברים שמפריעים לי בו אני צריכה לשנות באופן יצירתי (בלי להזיז קירות, להחליף אריחים, להרים רצפות), או להחליט לא לראות (!!!) ומהי קבלה שלמה תוך התעלמות מחסרונות אם לא אהבה אמיתית? בעיני זוהי תמצית ההנאה מבית שכור!
הנה דוגמא: האדריכל שתכנן את הבית הושפע כנראה מסגנון הבניה האייכלרי בקליפורניה. אני מתה על בתי האייכלר - (Eichler homes) למעשה כמעט גרתי באחד בשהותינו בניכר ואילולא בריכת השחיה בחצר שהפחידה כל כך (דמיינו ילדים בני פחות מארבע בבית עם בריכת שחיה לא מגודרת!) הייתי יכולה לעשות V ברשימת הבתים הנחשקים שגרתי בהם. בתי האייכלר שנבנו בקליפורניה בשנות החמישים והשישים התאפיינו בקירות זכוכית גבוהים, חלונות תיקרתיים (skylight), פטיו, ובריכת שחיה. בביתי מופיעים כל המאפיינים פרט לאחרון... הבעיה היא שמזג האויר כאן מעט שונה ובית עשוי קירות זכוכית בישראל? מי צריך בריכה באמת, אנחנו שוחים בזיעה....
מה עושים?
בסלון למשל (בו יש חלון ע-צ-ו-ם מימדים, ארבעה חלונות נורמלים, שלישיית חלונות עליונים, ודלת זכוכית 1+4+3+1= המון!!) צמצמתי כמה שרק ניתן. תבינו - מראה ה- man cave, והבתים החשוכים האפלים דוחה בעיני, אני אוהבת אור ובהיר בעיניים, אבל לא בא לי להתהלך במשקפי שמש בבית.... את שלישיית החלונות העליונים שאורם מכה ברובצי הספות והכורסאות אחר הצהריים ציפיתי במפת שעוונית חמודה שמעולם לא מצאתי לה שימוש:
מפה, דבק דו-צדדי, והבעיה נפתרה. אה כן, גם טיפסתי על סולם 4 מטר עד קצהו.... פרט שולי....
ואם תהיתם איך בדיוק תלויה המנורה, אז התמונה הבאה תבהיר (ושוב תודה לאבא על הפתרונות המדהימים, על הראש היצירתי, וידי הזהב!)
(הערה: לא הייתי בוחרת את המנורה הזו היום משום שהיא כל כך ידועה וצועקת "איקאה" מכל פרח וכפתור, אבל זה מה שקניתי מזמן וזה מה יש - לקח: קנו באיקאה דברים שימושיים ולא דגמים יצירתיים פופולרים שמעידים ההיפך הגמור על מי שרכש אותם....)
עם החלון הבא התמודדתי מיד עם הכניסה לבית.
לא אהבתי את העובדה שהחלון צמוד לדלת ואת חוסר הסמטריה שנוצר עם מיקום שולחן האוכל. הפתרון במקרה הזה הוכיח עצמו שימושי מאוד גם אם לא מקצועי.
קניתי דיקט צבעתי בצבע שחור (אם משייפים מספיק פעמים בין שכבה לשכבה - ממש לא צריך צבע גיר) וכיסיתי את החלון כך ששולחן האוכל יעמוד בדיוק במרכז הדיקט וייצור מראה סימטרי ככל האפשר.
הנה כך:
הוספתי מדף ישן שגם תוחם את הלוח וגם מוכיח עצמו שימושי מידי ארוחה. ואם מישהו מתלונן על פירורי גיר יחד עם המלח, נו, באמת... בגיר יש סידן!
צמד המלחיות
עם זה אני יכולה לחיות.
יתר החלונות קיבלו וילון פשוט. תסכימו איתי שארבעה חלונות בחדר זה די והותר, לא?
דלת היציאה לגינה קיבלה טיפול כליבה. טיפול מה? תשאלו. כליבה! אתם רציניים? לא יודעים מה זו כליבה?
גם אני חשבתי שזו מין קללה נקיה כזו, אבל יצא שטעיתי.
כליבה - החליט ויקימילון היא "מכשיר המורכב ממסגרת עץ או מתכת שאליה מחובר בורג. המכשיר נועד להידוק קרשים למשטחים לצורך ייצובם."
לא רק ויקי, גם אבא שלי ידע מה זה והתגבר על הנישה החד צידית בקיר הסמוך לדלת היציאה בעזרתה. הנה כך:
ועד הקצר הבא...
נתחיל בזה שאני גרה בבית מקסים, גדול ומרווח! אני אוהבת אותו למרות שאינו שייך לי ומכיוון שאינו שלי את כל הדברים שמפריעים לי בו אני צריכה לשנות באופן יצירתי (בלי להזיז קירות, להחליף אריחים, להרים רצפות), או להחליט לא לראות (!!!) ומהי קבלה שלמה תוך התעלמות מחסרונות אם לא אהבה אמיתית? בעיני זוהי תמצית ההנאה מבית שכור!
הנה דוגמא: האדריכל שתכנן את הבית הושפע כנראה מסגנון הבניה האייכלרי בקליפורניה. אני מתה על בתי האייכלר - (Eichler homes) למעשה כמעט גרתי באחד בשהותינו בניכר ואילולא בריכת השחיה בחצר שהפחידה כל כך (דמיינו ילדים בני פחות מארבע בבית עם בריכת שחיה לא מגודרת!) הייתי יכולה לעשות V ברשימת הבתים הנחשקים שגרתי בהם. בתי האייכלר שנבנו בקליפורניה בשנות החמישים והשישים התאפיינו בקירות זכוכית גבוהים, חלונות תיקרתיים (skylight), פטיו, ובריכת שחיה. בביתי מופיעים כל המאפיינים פרט לאחרון... הבעיה היא שמזג האויר כאן מעט שונה ובית עשוי קירות זכוכית בישראל? מי צריך בריכה באמת, אנחנו שוחים בזיעה....
מה עושים?
בסלון למשל (בו יש חלון ע-צ-ו-ם מימדים, ארבעה חלונות נורמלים, שלישיית חלונות עליונים, ודלת זכוכית 1+4+3+1= המון!!) צמצמתי כמה שרק ניתן. תבינו - מראה ה- man cave, והבתים החשוכים האפלים דוחה בעיני, אני אוהבת אור ובהיר בעיניים, אבל לא בא לי להתהלך במשקפי שמש בבית.... את שלישיית החלונות העליונים שאורם מכה ברובצי הספות והכורסאות אחר הצהריים ציפיתי במפת שעוונית חמודה שמעולם לא מצאתי לה שימוש:
מפה, דבק דו-צדדי, והבעיה נפתרה. אה כן, גם טיפסתי על סולם 4 מטר עד קצהו.... פרט שולי....
כך נראית ההשתקפות על הקיר בשעות אחר הצהריים |
וכך נראה החלון בשעות הבוקר |
כבל ארוך אלכסוני ושני תופסנים תעשייתיים |
(הערה: לא הייתי בוחרת את המנורה הזו היום משום שהיא כל כך ידועה וצועקת "איקאה" מכל פרח וכפתור, אבל זה מה שקניתי מזמן וזה מה יש - לקח: קנו באיקאה דברים שימושיים ולא דגמים יצירתיים פופולרים שמעידים ההיפך הגמור על מי שרכש אותם....)
עם החלון הבא התמודדתי מיד עם הכניסה לבית.
לא אהבתי את העובדה שהחלון צמוד לדלת ואת חוסר הסמטריה שנוצר עם מיקום שולחן האוכל. הפתרון במקרה הזה הוכיח עצמו שימושי מאוד גם אם לא מקצועי.
קניתי דיקט צבעתי בצבע שחור (אם משייפים מספיק פעמים בין שכבה לשכבה - ממש לא צריך צבע גיר) וכיסיתי את החלון כך ששולחן האוכל יעמוד בדיוק במרכז הדיקט וייצור מראה סימטרי ככל האפשר.
הנה כך:
טוב, גם סידרתי קצת .... |
צמד המלחיות
המפיות איך לא? מ urban outfitters |
עם זה אני יכולה לחיות.
יתר החלונות קיבלו וילון פשוט. תסכימו איתי שארבעה חלונות בחדר זה די והותר, לא?
דלת היציאה לגינה קיבלה טיפול כליבה. טיפול מה? תשאלו. כליבה! אתם רציניים? לא יודעים מה זו כליבה?
גם אני חשבתי שזו מין קללה נקיה כזו, אבל יצא שטעיתי.
כליבה - החליט ויקימילון היא "מכשיר המורכב ממסגרת עץ או מתכת שאליה מחובר בורג. המכשיר נועד להידוק קרשים למשטחים לצורך ייצובם."
לא רק ויקי, גם אבא שלי ידע מה זה והתגבר על הנישה החד צידית בקיר הסמוך לדלת היציאה בעזרתה. הנה כך:
ועד הקצר הבא...
הלוח גיר הוא פתרון מצויין לחלון!
ReplyDeleteממש רוצה גם אחד כזה אצלי בבית :)
לכי על זה, זה כל כך פשוט! רק על תתמכרי ותכסי את כל החלונות בבית....
Deleteשדרוגים נהדרים.. הלוח לחלון מקסים!!!!!!
ReplyDeleteתודה ליאת, ובהצלחה בבלוג החדש שלך!
Deleteאח. נהניתי :) מקורי ומקסים!!! ♥
ReplyDeleteתודה נום נום
Deleteשלמות! הכל כל כך נהדר ביחד! אהבתי!!
ReplyDeleteתודה! כיף לשמוע, אפרת
ReplyDeleteחלונות או חדרים שלמים, העיקר שאת כותבת.
ReplyDeleteמקסים!
דליה ב
תודה דליה, מפרגנת כתמיד!
Deleteאוהו, איזה רעיונות יפים. כל הכבוד!!!!!!!!
ReplyDeleteתודה :)
ReplyDeleteרעיונות מעולים! מבריק, משודרג ומלא אופי נהדר.
ReplyDeleteוגם אם מדובר בזוית צילום המגלה טפח ומסתירה טפחיים, הצילומים נראים כמו ממגזין עיצוב שוודי (ולא איקאה :-)), יופי
תודה יעל! איזה כיף!
Deleteמקסים! אהבתי מאוד את המפה שהפכה לווילון וגם את הרעיון של הלוח!!!
(מהזווית שלי, אני תוהה מה את מכינה עם רשימה שכזאת :)
תודה ענת! הייתי רוצה לענות לך שאני מכינה פלפלים קלויים על מצע פסטה מחיטה מלאה ברוטב מייפל עם נגיעת בלסמי... אבל האמת העלובה היא שבארון המבולגן שלי נתגלו תולעים בקמח, ומהחשש זרקתי כם כמה פריטים בקרבת מקום...
Deleteנהניתי לקרוא את הפוסט, ובעיקר אניש שמחה שחזרת לפרסם (איכשהוא היתה לי הרגשה קצת "צללת"). ועכשיו לשאלות המתבקשות:
ReplyDelete1. איך ביצעת את המפה על החלון? יש לנו חלון שדורש טיפול דומה ולא מצאנו טפטים מגניבים, אז את "נופלת" לנו בדיוק בזמן
2. חשבתי כבר ממזמן לצבוע בצבע גיר חתיכת קיר לא יעילה שיש לי מול המטבח. אבל כמובן שבעית הגירים מונעת ממני לבצע-איך מתמודדים עם כל אבק הגירים-זה לא מבאס?
תודה דנה! אני צוללת באופן קבוע.... בין פוסט לפוסט. לגבי המפה: מדדתי את החלון וגזרתי לפי מידותיו מפה משעוונית, אפשר אולי להשתמש בנייר יפה אם את מוצאת בחנות יצירה, נייר אורז אולי. ההדבקה נעשית בעזרת דבק דו צדדי ועברתי על השוליים עם סכין יפני להוריד שיירים וקצוות מיותרים. לגבי הלוח: אם הוא במקום שאפשר להוסיף לו מדף - כמו אלו הארוכים וצרים שאפשר להשיג באיקאה, פתרת את הבעיה וגם סידרת מקום לגירים ולספוג. אם אין מקום למדף תעשי אותו גדול ככל האפשר, עד הרצפה אפילו ומידי יום תטטאי, אם הוא בשימוש. מנסיון - בהתחלה מתלהבים מהקיר ומקשקשים הרבה, אחרי כמה ימים הוא נשאר לרשימות למכולת וציור אקראי
Deleteתודה רבה!
Deleteאכן הרעיון הוא לבצע עד הרצפה. חשבתי להשעין על הפאנל מדף צר וארוך כדי שאבק הגירים לא "יערם" על הקאנט של הפאנל.
תשלחי לי תמונה ;)
Deleteמק-סים מיקי. אהבתי מאוד את הרעיון של הלוח וגיר. ועוד יותר אוהבת איך שאת כותבת ומצלמת.
ReplyDeleteאיילה.
תודה איילה, כיף לשמוע ממך!
ReplyDeleteמקסים כתמיד... וגם הייתי כמובן לקרוא את התגובות (-:
ReplyDeleteאני מסתפקת בשקדים הקלויים שלך
לא חייבים פסטה מסובכת. את זה תשאירי לי ((-:
נשיקות
רונית
הייתי משאירה לך את זה ועוד מלא בשמחה. איך הולך בלוס אנג'לס? נראה שהילדים חוגגים...
ReplyDeleteטוב עם אבא כזה עם ידי זהב אפשר גם לתלות כוכבים בשמיים... אני אוהבת את הטעם שלך, מיכל, ואת היצירתיות השופעת
ReplyDeleteתודה אילה, יש לי פרוייקטים בשבילו עד הודעה חדשה, מזל שהוא לא יודע להגיד לא....
Delete