What do you do during spring break when your husband comes up with a terrible flue and all plans to visit interesting places and go on fabulous trips evaporate into thin air? You build a tent with your kids to keep them away from all the electronic devices glued to their faces... Together we made a collapsible tent so that it won't take too much space when not in use. We built two huge frames, with a staple gun we attached fabric to the frames and tied them together. Easy, simple and fun.
והנה הגיע יומו של הארוך, כדברי הפתגם הערבי הידוע. החום עלה, העיניים הזדגגו, הראש מתפוצץ והאף סתום. ניצוץ זדוני חולף ביעף במסווה של צדק פואטי. אותו טיפול שניתן לי יינתן לחולה האנוש (מיץ תפוזים מקרטון ומבט אדיש) אך הידיים כבר חותכות תפוזים עסיסיים, סוחטות בעוז ומוזגות לכוס זכוכית. התותים מצטרפים לסלט פירות מרהיב, והאשכולית נחתכת לשני חצאים כשפלחיה מוכנים לשליפה קלה על ידי החולה (המדומה?). מרק העוף מתבשל לו בעצלתיים וכל הטוב מוגש לשוכב על ערש דווי למיטתו. "איך זה שאת כל כך טובה אליי?" שואל במבט אשם הארוך שהתקצר קצת בימים האחרונים. " סתם, התקף אהבה" אני מטיבה את כריתו... שגרירת רצון טוב וזחיחות הדעת. גם הוכחתי את עליונותי הפיזית, הלא אני, בניגוד לשבר הכלי השרוע לפניי העברתי את ימיי מחלתי בבישול, טיפול בילדים, קיפול כביסה, ארגון וסידור.. וגם הדגמתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את עליונותי המוסרית. פלורנס נייטינגל, אמא תרזה ואני - שלישיה פותחת של אלטרואיזם חברתי
אבל לא רק על עצמי לדבר ידעתי. עם כל המחלות שלנו הזנחתי את הבריא הבודד במשפחתנו, האחד והיחיד שהסתכל למחלה בעיניים ויכול לה : קטנצ'יק שלי! כמעט חודש ספון לו הקטן בביתו, מעסיק את עצמו בשקט שלא להחריד את שלוות מחלותינו... והנה הגיעה חופשת האביב ובמקום לטייל ולהנות אנחנו כאן. קטנצ'יק הצביע ברגליים (לכוון הדלת). בתשובה לשאלה מה הוא רוצה לעשות, ביקש אוהל כפרס ניחומים. אוהל? Oh, well, כמה קשה זה יכול להיות?
שני כיסאות, שתי כריות ושמיכה אחת גדולה. קטנצ'יק מבסוט עד הגג... לחמש דקות שלמות!
"אוהל אמיתי" הוא דורש, ומיד אנו שמים פעמינו לחנות חומרי הבניין השכונתית (20 דונם של מסמרים, קרשים, אומים ושייבות) ושבים עם החומרים הדרושים. חשוב לי שהאוהל יתפרק בקלות, ולא יתפוס הרבה מקום כשהוא מקופל, לכן החלטתי לבנות אותו משתי מסגרות, שיוכלו להסתתר במחסן, או מאחורי דלת כשהאוהל אינו בשימוש.
קטנצ'יק שקוע כולו בעבודה, רק לא ברור איזו....
החבר'ה עובדים 10 דקות תמימות (!) לפני שהם משתעממים
שמונה שעות אחר כך
אחרי טיול בשמורת rancho san antonio (חמש דקות מביתנו, הייתם מאמינים?)
הבוקר, כשקטנצ'יק הלך לגן (נגמרה החופשה... תודה לאל), סיימתי את האוהל, עם כמה תוספות והפתעות כהכנה לביקור חברים אחר הצהריים
ומי שרוצה את המתכון, אחרי שביצעתי את כל הטעויות האפשריות בתכנון ובבצוע ותעיד על כך אצבעי השחורה ממכת פטיש אימתני, מוזמן להמשיך לקרוא:
8 מוטות עץ
מסמרים
פטיש
בד פשוט (זו יכולה להיות גם מפה ישנה, או סדין שאין בו צורך) באורך ורוחב המוטות בתוספת חמישה סנטימטר
אקדח סיכות
חבל
לבנות שתי מסגרות מקורות העץ, כך שבצד אחד נותר עודף קטן של מוט
להדק את הבד לכל מסגרת באמצעות אקדח סיכות
להשעין את שתי המסגרות זו אל זו כשעודף המוט כלפי מעלה (נוצר איקס קטן)
לקשור את האיקס בחבל, או לקדוח חורים ולהדק בבורג.
בהצלחה, ותשמרו על האצבעות!
מקסים!!!
ReplyDeleteתודה חדוה, ואני ממליצה לקוראים לבקר בבלוג המקסים של חדווה שנקרא
ReplyDeleteBelly button
http://bellysbutton.typepad.com/bellys/
יפייפה!
ReplyDeleteאני מבינה שבסוף לא באתם לארץ בפסח...
מקווה שכן נוכל להפגש...
עופרי :-)
תודה עופרי, אל דאגה, נגיע בקיץ. וודאי שנפגש!
ReplyDeleteרק לאחרונה גילתי את הבלוג המקסים שלך!
ReplyDeleteו"חרשתי" כבר את כולו בהנאה רבה!
מחכה לפוסטים הבאים.
תודה רבה!!!
ReplyDeleteמיכל, איזו יכולת אינסופית להמצאות. פשוט מקסים. כבר אמרתי שתהיי חסרה לנו פה בוואלי...?
ReplyDeleteתודה אסנת!!!
ReplyDeleteמשגע! ואהבתי במיוחד את קטע הפתיחה שכתבת... אמא תרזה.. ☺
ReplyDeleteנהניתי!
תודה יעל! רוצה להיות פלורנס?
ReplyDeleteחחח... פלורנס? זה הולך טוב עם נקודות נראה לך? ממממ.... אשקול את זה ברצינות... ☺
ReplyDelete:)
ReplyDeleteמקסים, מקסים, מקסים
ReplyDeleteמה אורך המוטות?
ReplyDeleteכ-2 מטר
ReplyDeleteאיזה יופי. אהבתי את הפנסים החמודים שמאירים את האוהל בלילה. לפעמים לא צריך לנדוד רחוק על פני המפה כדי להרגיש במקום אחר. מספיק לבנות אוהל בחצר או בסלון, לקשט אותו ולדמיין מקום אחר לגמרי.
ReplyDelete